תוכניות לימודים

תכנית הלימודים היא מתווה מוסכם המגדיר את הרציונל ויעדי למידה, את תכני הלמידה, את שיטות הלמידה, ההוראה וההערכה ואת משאבי הלמידה. קיימות תוכניות לימודים ברמות שונות:

• Supra – תוכנית לימודים בינלאומית המאפשרת בחינה השוואתית בין מדינות.
• מאקרו – תוכנית לימודים לאומית ברמת מערכת החינוך
• מסו – תוכנית לימודים ברמת בית ספר או מוסד חינוך (כגון יוזמות חינוך מוסדיות)
• מיקרו – תוכנית לימודים ברמת כיתה או קבוצה (כגון מערכי שיעור)
• ננו – תוכנית לימודים אישית של כל תלמיד (בהתאם לעיקרון הפרסונליות)

קיימים מצגים שונים של תוכנית לימודים המייצגים שלבים שונים בחיי התוכנית וזוויות מבט של גורמים שונים על התוכנית :

• חזון תוכנית הלימודים – הרעיונות, האידיאלים והכוונות העומדים בבסיס תכנית לימודים
• תוכנית לימודים כתובה – יישום החזון במפרט כתוב של התכנים הנלמדים ואופן למידתם
• תוכנית לימודים נתפשת – תפישת ופרשנות תכנית הלימודים הכתובה על ידי המורים
• תוכנית הלימודים מיושמת – יישום תוכנית הלימודים בפועל על ידי המורים
• תוכנית לימודים נחווית – האופן בו נחווית תוכנית הלימודים במיוחד על ידי התלמידים
• תוכנית לימודים מושגת – תוצאות הלמידה של הלומדים אל מול תכנית הלימודים.

. תכולת תוכנית לימודים

תוכניות לימודים יכולות לכלול מפרט מלא או חלקי של מרכיבים פדגוגיים וארגוניים של שדה הפעולה החינוכי. המפרט המלא של תוכנית לימודים יכול לכלול מרכיבים כגון הגדרת רציונל הלמידה, הגדרת יעדי הלמידה, הגדרת תכני הלמידה (ידע, מיומנויות גישות וערכים) הגדרת פרקטיקות למידה והוראה, הגדרת אופני הערכת הלמידה, תיאור תכנון וארגון הלמידה, הגדרת אופני החיבוריותבלמידה, הגדרת הטכנולוגיות והמשאבים התומכים בלמידה, והגדרת המיקום והמאפיינים של מרחבי הלמידה הנדרשים.  

על פי פרויקט חינוך 2030 של ה-OECD  קיימים מספר אתגרים בתחום עיצוב ויישום תוכניות הלימודים עמם מתמודדות רוב מערכות החינוך במדינות השונות:

• עומס בתוכנית הלימודים – קיים עומס רב של נושאי לימוד בתוכניות הלימודים המייצר למידה רדודה של מספר רב של נושאים. על מערכות חינוך להתמקד באיכות זמן הלמידה במקום היקף זמן הלמידה ולשנות את מיקוד מאמציהן מיצירת "שעות נוספות עבור למידה" ליצירת "זמן למידה איכותי"
• פער בין הרצוי למצוי – קיימים פערים גדולים מדי בין תוכנית הלמודים הנדרשת לבין זו הקיימת ובין התוכנית הקיימת ליישומה בפועל. זאת בגלל שקצב העדכון והיישום של תוכניות הלימודים הוא איטי מדי בדרך כלל מכדי לתת מענה לאתגרים העולים מן המציאות המשתנה
• איכות תכני הלימוד – קיים צורך לשיפור איכות תכני הלימוד כדי לפתח בקרב התלמידים הבנה מעמיקה.
• חדשנות והוגנות – על תוכניות הלימודים לקדם חדשנות בד בבד עם שמירה על הוגנות. כל התלמידים, ולא רק מעטים בעלי יכולת, חייבים להפיק תועלת מתוכניות לימודים חדשניות.
• תכנון ויישום אפקטיביים – נדרשים תכנון ויישום אפקטיביים של תוכניות הלימודים כדי להשיג הצלחה ביישום בשטח .

בתגובה לאתגרי תוכניות הלימודים מציג פרויקט חינוך 2030 של ה-OECD שנים עשר עקרונות לעיצוב תוכניות לימודים רלוונטיות. חלק מהעקרונות עוסקים בתפישות, תכנים ונושאים בתוכניות הלימודים וחלקם מתמקדים בעיצוב תהליכי הלמידה עצמם.

שבעה מהעקרונות עוסקים בתפישות, תכנים ונושאים בתוכניות הלימודים

1. עיקרון פעלנות  הלומדים מדגיש את הצורך בבניית תוכנית לימודים המקדמת את פעלנות הלומדים בהתאם ליכולותיהם, לרצונותיהם ולערכיהם.
2. עיקרון ההקפדה שם דגש על כך שנושאי הלימודים יהיו מאתגרים ויאפשרו חשיבה עמוקה ורפלקציה.
3. עיקרון המיקוד הנושאי דוגל בתוכנית לימודים הממוקדת במספר קטן של נושאים כדי להבטיח עומק ואיכות למידה של התלמידים. הנושאים עשויים להיות חופפים כדי לחזק מושגים מרכזיים.
4. עיקרון העקביות מציע לארגן את תכני תוכנית הלימודים לפי רצף והמשכיות הלמידה בתוך תחום דעת מסוים או נושא על פני זמן (עקביות אנכית) ולשלב תכנים מתחומי דעת שונים (עקיבות אופקית).
5. עיקרון ההלימה מדגיש את הצורך של תוכנית הלימודים להיות בהלימה עם פרקטיקות הלמידה, ההוראה וההערכה המממשות אותה. בנוסף, יש להשתמש בשיטות הערכה שונות עבור מטרות למידה שונות ולפתח שיטות, כלים וטכנולוגיות הערכה חדשות להערכת תוצרי למידה שאינם ניתנים למדידה והערכה בשיטות ההערכה הנוכחיות.
6. עיקרון יכולת ההעברה מציע לתת עדיפות גבוהה יותר לידע, מיומנויות, גישות וערכים שניתן ללמוד בהקשר אחד וליישם בהקשרים אחרים.
7. עיקרון הבחירה שם דגש על היכולת של תוכנית הלימודים לאפשר לתלמידים בחירה מתוך מגוון רחב של נושאים ופרויקטים, לתת להם הזדמנות להציע נושאים ופרויקטים משלהם, ולספק להם תמיכה המאפשרת להם לבחור באופן מושכל.

חמישה עקרונות נוספים מתמקדים בעיצוב תהליכי הלמידה עצמם

1. עיקרון פעלנות המורים מתמקד בצורך להכשיר ולהעצים את המורים כדי שיוכלו להשתמש בידע המקצועי, במיומנויות ובמומחיות שלהם ליישום תוכנית הלימודים באופן אפקטיבי.
2. עיקרון האותנטיות מתמקד ביצירת חוויית למידה אותנטית הקשורה לעולם האמיתי כדי לייצר בקרב הלומדים תחושה של רלוונטיות של הלמידה.
3. עיקרון יחסי גומלין מתמקד במתן הזדמנות לתלמידים לגלות כיצד נושא או רעיון יכולים להתקשר לנושאים או למושגים אחרים בתוך ובין תחומי דעת, ואף עם החיים האמיתיים מחוץ לבית הספר.
4. עיקרון הגמישות עוסק בהפיכת תכנית הלימודים מקבועה מראש וסטטית למסתגלת ודינמית. בתי הספר והמורים צריכים להיות מסוגלים לעדכן ולהתאים את תוכנית הלימודים כדי לשקף צרכים חברתיים מתפתחים ואת צרכי הלמידה האישית של התלמידים.
5. עיקרון המעורבות מדגיש את הצורך במעורבות מוקדמת ככל האפשר של מורים, תלמידים ובעלי עניין רלוונטיים בפיתוח תכנית הלימודים כדי להבטיח תחושת בעלות שתקדם את יישום התוכנית בפועל.

עקרונות הפדגוגיה מוטת העתיד משפיעים על עיצוב תוכניות הלימודים.

• עיקרון הפרסונליות מוביל להתאמה האישית ללומד, לבניית תכנית לימודים אישית ללומד ולהגברת יכולת הבחירה שלו מתוך המגוון שתוכנית הלימודים מסוגלת להציע לו.
• עיקרון השיתופיות מוביל לקידום המעורבות של כל בעלי העניין, כולל מורים ותלמידים, בבניית תוכניות הלימודים ולהכללת מיומנויות ופרקטיקות למידה, הוראה והערכה שיתופיות בתוכניות הלימודים.
• עיקרון אי-פורמליות מדגיש את הצורך בתוכנית לימודים המעודדת ומטפחת למידה אי פורמלית  בקרב התלמידים על ידי הקניית מיומנויות רלוונטיות ללמידה אי פורמלית ומתן קרדיטציה והכרה להישגי הלמידה האי-פורמלית של תלמידים.
• עיקרון הגלוקליות שם דגש על קידום תכנית לימודים גלוקאלית ורב-תרבותית המשלבת באופן מאוזן והרמוני תכנים ותכניות לימודים גלובליים ולוקאליים, מרחיבה את ההיכרות של הלומד עם תרבויות שונות, ומעודדת אותו לייצר אינטראקציות עם לומדים מתרבויות שונות מקומיות וגלובליות ולשתף עמם פעולה בפרויקטים משותפים.
• עיקרון התמורתיות מדגיש את הצורך בבניית תוכנית עבודה גמישה הניתנת לשינוי והתאמה מהירים בהתאם לצרכי המציאות המשתנה. בנוסף, מוביל עיקרון זה להכללת תכנים ומיומנויות כגון חשיבת עתיד, חקר מגמות, יזמות וחדשנות כמרכיבי רוחב המוטמעים בלימודי תחומי הדעת או כנושאים בין תחומיים.
• עיקרון התכלול של ייעוד וזהות אישי שם דגש על יישום תוכניות לימודים המקדמות גיבוש זהות ותכלית אישית באמצעות למידה התנסותית, חוויתית ויצרנית בתחומי דעת כגון אמנות, אומנות, ספורט, מייקריות ופעילות יזמית, קהילתית וחברתית.

אתגר מרכזי של מעצבי תוכניות הלימודים הוא להתאים את תוכניות הלימודים לקידום ופיתוח  מרכיבי מצפן הלמידה חינוך 2030.

נדרשות תוכניות לימודים הממוקדות בהשגת שלומות אישית של הלומד לצד קידום שלומות קולקטיבית בממדי החיים השונים. תוכניות הלימוד צריכות להקנות סוגי ידע שונים כגון ידע תחומי, בין תחומי, אפיסטמי, פרוצדוראלי ומעשי. הן צריכות לתמוך בהקניית 36 אבני הבניין של מצפן הלמידה הכוללות מיומנויות גישות וערכים לצד פיתוח של יסודות ליבה כגון אוריינויות מילוליות, נומריות, דיגיטליות, נתונים, חברתיות ורגשיות, פיזיות ובריאותיות.

תוכניות הלימודים צריכות לשלב אבני בניין ויסודות ליבה כדי לפתח כשירויות להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21 כגון כשירות גלובלית, אוריינות פיננסית,יזמות וחדשנות, חשיבה מחשובית, ואוריינות לפיתוח בר קיימא. זאת בנוסף לפיתוח כשירויות לפעולה במציאות משתנה כגון יצירת ערך חדש, יישוב מתחים ודילמות, ולקיחת אחריות.

התמקדות במרכיבים של מסגרת למידה 2030 תאפשר לתוכנית הלימודים לפתח את פעלנות הלומדים המוגדרת כיכולת על מצרפית של הלומד המאפשרת לו לפעול מתוך כוונה, ליזום ולשלוט בהתנהגותו ובאינטראקציות שלו עם אחרים, לעצב מטרות עתידית, לשקף, לחשוב בצורה ביקורתית, ולערער על הסטאטוס קוו.