גליון "השפעה –הגל השני" הוא המשך של מגזין ההשפעה הראשון שיצא לאור בפברואר 2017. הוא נוצר אף הוא מעוצמתן של אותן רוחות שינוי היוצרות את גלי הצונמי החינוכי סביב סוגיית הרלוונטיות של מערכת החינוך עבור תלמידיה, ילדינו שאנחנו אוהבים לאפיין כילדי דור ה- Z. לכאורה, העולם כולו תמים דעים שבתיה"ס כבר אינם רלוונטיים, אינם צועדים ברוח הזמן, אינם נישאים על גלי החדשנות ומאפייני התקופה ומכאן שאינם משכילים לפעול ברוח הזמן ולתת מענה הולם לפרצי החדשנות – הגילויים החדשים, ההתפתחויות המדעיות, פיתוחים טכנולוגיים עצומים, תמורות חברתיות, אקולוגיות וכלכליות בארץ ובעולם נעצרים בשערי ביה"ס ואינם חודרים אליו. כמעט וכלל לא בהקשר של התכנים הנלמדים, ועוד יותר גדל הפער כאשר עוסקים בפרקטיקות הוראה בסביבות הלמידה.
סוגיית "ההשפעה" נמצאת בזיקה לעשייה- להשפיע, משמע לנקוט פעולה, הנו פועל שבשפה העברית נגזר מהשורש ש.פ.ע – ואולי במהותה השפעה, היא התעסקות ב"שפע" שהיא אף ממאפייניה הבולטים של התקופה- שפע של מידע, שפע של התפתחויות טכנולוגית, שפע (=גודש) בכל תחום. שפע שיוצר תנודתיות, גלים ואדוות ומעצים את הפער "הבין דורי" בין המבוגרים לצעירים קהל היעד אשר עליו ניתן בידינו, המחנכים, המנדט לחנך – להשפיע.
במגזין "השפעה – הגל השני" שמרנו על הצביון של מגזין הראשון. תוך שאנו ממשיכים להתייחס לסוגיית הרלוונטיות של מערכת החינוך כמערכת משפיעה על הילדים המתחנכים בה על בכל הגילאים ועל כל טווח המגזרים והתחומים. באמצעות המגזין אנחנו מחדדים, משקפים ומביאים מגוון היבטי התייחסות לסוגיית הרלוונטיות וההשפעה.
תמצאו במגזין ראיונות וכתבות של חוקרים מתחום העתידנות- פרופ' דוד פסיג, ד"ר אשר עידן וד"ר רועי צזנה. המציירים בתמציתיות מרובה השלכות של אותה מציאות עתידנית על חיינו בהווה.
כתבה "מיותר מלמדים ליותר לומדים" של צוות ממכללת קיי מתייחסת לתחום הכשרת המורים בעוד ראיון עם ד"ר מירי גוטליב, ראש אגף א' בפיתוח סגלי הוראה, משקף את הרציונל העומד מאחורי פיתוח והכשרת המורים במהלך עבודתם.
שתי כתבות חושפות שני מסלולים חדשים לפיתוח חדשנות חינוכית. אחת שואלת ״אילו תגובות שרשרת יחוללו 5 מעבדות המו״פ החדשות״, והשניה עוסקת בחממו״פ = חממה חינוכית בה מונבטים בימים אלה ממש עשרות מיזמים חינוכיים.
"קולות מן השטח" משתקפים בכתבות של בתי"ס (בתוכם בית הספר הפועל במסגרת בית חולים שניידר – היחיד בארץ שכולו מיועד לרפואת ילדים) מרכז פיסג"ה ברמלה, וסיפורים נוספים של אנשי חינוך פורצי דרך.
גולת הכותרת הגיעה מתלמידים עצמם – שיח מוסרט עם נציגי ועד התלמידים המרכזי על מערכת החינוך 2017. כותרתו: ״אילו הייתה לי אפשרות לא לבוא לבית-הספר״.
משובבת לב במיוחד היא הכתבה הקצרצרה על המחאה של תלמיד מכיתה ג׳ שצברה 8,000+ תומכים.
ויש גם שיר, ״רגע הקסם הזה״, של השופט בדימוס שלמה שהם, לשעבר נציב הדורות הבאים בכנסת לישראל.
ויש עוד כתבות מרתקות רבות – מהאקדמיה ומהשטח, מהווה ומהעתיד.
תוך כדי בניית המגזין ועיון בכתבות שקיבלנו, התחיל להצטייר מכנה משותף: התובנה המסתמנת, המייצגת את החכמה הקולקטיבית של הכותבים, היא שאם באמת אנחנו רוצים "להשפיע במקום להתבונן", ולהוביל לאותו שינוי נכסף, צריך מחד גיסא, לבטל את המנגנון הפטרנליסטי של העוסקים בחינוך על כל רבדיו: אנשי מטה המשרד והפיקוח, כלפי המנהלים ומורי בתיה"ס. ולתת להם אוטונומיה רחבה כמי שנמצא בחזית העשייה ובמגע היום יומי עם התלמידים (ראו כתבותיהם של ד"ר רועי צזנה, יעקב הכט, ונועם מורגנשטרן) ומאידך גיסא, לשתף את התלמידים, הלקוחות עצמם, לקיים אתם שיח פעיל ושוטף. לשמוע דעותיהם, צרכיהם, תחומי העניין שלהם ולחשוב ממקום שוויוני מה ואיך לעשות על מנת להיות משמעותיים.
