מסע פתלתל לפיתוח פדגוגיה חדשנית, הלכה למעשה | הילי מרום

לאחר ארבע שנים שלימדתי בבית הספר מתמטיקה ופיזיקה, ובמקביל סיימתי את לימודי הדוקטורט שלי, קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את חיי שהזמינה אותי להצטרף ל"צוות היגוי גולני לחינוך". מבלי לדעת מה זה בדיוק אומר, הסכמתי להיכנס להרפתקה.

 זו לא הייתה זו שאיפתי או חלומי בשום שלב של נערותי או הבגרותי, אבל…

אם הייתם מספרים לי לפני חמש עשרה שנים שיום יבוא ואהיה מורה, מחנכת וסגנית המנהלת בבית הספר שבו הייתי תלמידה – לא הייתי מאמינה, ואפילו הייתי אולי מתקוממת. זו לא הייתה שאיפתי או חלומי בשום שלב של נערותי או התבגרותי. אבל כנראה שחיידק החינוך בער בי מבלי שידעתי, וחיכה לזמן הנכון להתפרץ. הייתי בלימודי דוקטורט בכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים כשחגית, סגנית המנהלת בנופי גולן, ביקשה שאבוא ללמד "רק" כמה שעות פיזיקה בתיכון שבו למדתי, בגלל מצוקת שעות שהם נקלעו אליה. בדיוק ילדתי את ילדי השני (מתוך חמישה שיבואו) והיה לי נוח לבוא לעזור, במשרה חלקית. נכנסתי להוראה – והתאהבתי. לא ידעתי אפילו בשלב זה שאני רוצה להיות מורה, או שאולי ידעתי והכחשתי. לאחר ארבע שנים שלימדתי בבית הספר מתמטיקה ופיזיקה, ובמקביל סיימתי את לימודי הדוקטורט שלי, קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את חיי. אני זוכרת בבירור את שיחת הטלפון ההיא – בה קיבלתי הצעה ממנהלת בית הספר דאז, ד"ר עפרה שטיין, להצטרף ל"צוות היגוי גולני לחינוך", שקיבל מנדט מהמועצה האזורית גולן ומהמועצה המקומית קצרין לתכנן את מערכת החינוך החדשנית העתידה לקום ברמת הגולן. מבלי לדעת מה זה בדיוק אומר, הסכמתי להיכנס להרפתקה.

כך הכרתי את הרב משה אגוזי, שהוביל ויזם את צוות ההיגוי הגולני, והיווה השפעה מכריעה על כיצד אני תופסת את ההוראה והלמידה, בדרך לפיתוח כיתת גוונים, ובדרכי להובלת היוזמה הזו בעתיד.  

נפגשנו במשך שנה שלמה, מורים ואנשי חינוך נוספים מהגולן בהובלת הרב אגוזי ובסיוע של ורד רקנאטי מערי חינוך, חלמנו ותכננו את בית ספר החלומות שלנו. לאחר שנה של חלומות ותכנונים, יצאנו לדרך באחד לספטמבר 2014, היום בו כיתת "גוונים" אותה תכננו וחלמנו, קרמה עור וגידים ויצאה לדרך בתוך בית הספר נופי גולן בקצרין. צוות חלוץ של מורים וחמישים תלמידים, יצא לדרך חדשה ולא נודעת, במסע פתלתל לפיתוח פדגוגיה חדשנית, הלכה למעשה.

העיקרון הגולני שמערער על כל מה שמקובל | 30% הנחיה, 70% למידה פעילה

פרצנו בכיתת גוונים שלושה מרחבים עיקריים:

  1. מרחב המקום – במקום מורה ומספר תלמידים בכיתה, עברנו ללמידה במרחב אחד, של כחמישים תלמידים, ביחד עם צוות של שלושה מורים.      
  2. מרחב השותפים – יצרנו צוות מחנכים וצוותי מורים העובדים ביחד לפיתוח תכניות לימודים ומהווים עמיתים להוראה במרחב הלימודי.
  3. מרחב הפדגוגיה – עברנו מהוראה של חומר, המדגישה שינון מידע, ללמידה משמעותית רב מימדית, הנותנת דגש חזק על מיומנויות למידה.

בנינו סביבת לימודים המתאפיינת בקשר אישי עם תלמידים, עבודת צוות של מורים ואפשרויות למידה מגוונות, מתוך דגש על מתן מענה לצרכים ונטיות אישיות של תלמידים, ועל תהליכי הבנה ולא רק הצלחה במבחן. אנחנו שמים דגש על פיתוח מיומנויות של יכולת למידה עצמאית, הצגת מידע, איתור מידע, עבודת צוות, ניהול זמן ויצירתיות.

העיקרון הפדגוגי אותו אנו מיישמים בגוונים הוא העברת מרכז הכובד מההוראה ללמידה, שהיא פעולה מרכזית בחייו של אדם. הלמידה בגוונים מורכבת מ-30% הנחייה של מורה, ו-70% למידה פעילה של התלמידים. בכך אנו מפתחים סביבת למידה הנותנת ביטוי לנטיות האישיות של כל לומד תוך פיתוח סקרנות, התנסות, למידה עצמאית וחשיבה ביקורתית. שינינו גם את אופן ההערכה של התלמידים, והיא מתבצעת באופן רצוף לאורך השנה ומתייחסת לקריטריונים כמו כישורי למידה, דרך ארץ, יצירתיות, צמיחה אישית, עבודת צוות ועוד.

בתחילת דרכי בגוונים הייתי המחנכת של כיתת גוונים הראשונה, ביחד עם מיכל מינרבו ומירב פלד שותפותיי היקרות לדרך, ואחראית על תחום המתמטיקה בתוך גוונים. בכל שנה הוספנו עוד כיתת גוונים בבית הספר לצד הכיתות המסורתיות שעדיין פעלו, ודרך למידה חדשנית זו הלכה ותפסה חלק גדול יותר ויותר בתוך בית הספר. על הובלת המתמטיקה בגוונים ועל פיתוח שיטת הלמידה החדשנית שלנו בתחום זה זכיתי לציון לשבח מקרן טראמפ בשנת 2016. כשהוספנו כיתת גוונים שלישית בבית הספר, היה צורך לתכלל ולרכז את כל הכיתות הללו, ואני נבחרתי להיות רכזת גוונים בבית הספר. חלק גדול מתפקידי היה להנחיל את הפדגוגיה שפיתחנו לצוותים החדשים המצטרפים לגוונים. לעבודה עם התלמידים התווספה עבודה עם צוותי המורים, שהיתה לא פחות מאתגרת ומעניינת. בעוד שבתחילה המורים שלימדו בגוונים היו רק אלו "המשוגעים לדבר" כעת היה צריך לגייס את כלל צוות המורים לשינוי שיטת ההוראה, על ידי למידה משותפת והנחיה צמודה של הצוותים.

לתת הרגשה שאפשר לנסות…פשוט לקפוץ למים

במהלך השנים אירחנו עשרות ביקורים אצלנו בגוונים, של צוותים שונים של מנהלים, מורים ואנשי חינוך מכל הארץ. מבחינתי הביקורים הללו הם חלק קריטי בהתפתחות של גוונים. הסיבה הראשונה לכך היא שאני מאמינה שאם אנחנו עוסקים בחדשנות פדגוגית עלינו לנסות לתת השראה גם לאנשי חינוך נוספים שמנסים לחולל שינוי. להציג בכנות את ההצלחות ואת האתגרים, את הדרך שעברנו ואת מה שאנחנו חושבים שאנחנו עוד צריכים לשפר. לתת רעיונות, לתת הרגשה שאפשר לנסות… לא לעשות בהכרח את מה שאנחנו עושים, אלא פשוט "לקפוץ למים" ולנסות לעשות שינוי בחלקת האלוהים שלהם. הסיבה השנייה היא שאת הביקורים מארחים אנשי צוות ותלמידים שלנו. כל מי שמעוניין מוזמן להצטרף לביקור. אני רואה בכל ביקור הזדמנות למורים ולתלמידים לדייק לעצמם מה עובד להם ומה לא עובד, היכן צריך לחזק והיכן צריך לשמור על הקיים. זו במה נהדרת לשיפור יכולות הפרזנטציה של מורים ובעיקר של תלמידים, וכולם יוצאים נשכרים מביקורים אלו.

בשנה האחרונה, לראשונה, קלטנו שכבה שלמה שלומדת בשיטת גוונים, בלי כיתה מסורתית בשכבה, ובכך השלמנו מהלך של הטמעת שיטת גוונים בתוך בית הספר. בהתאמה לתהליכים הללו, תפקידי התרחב והפכתי להית סגנית המנהלת בבית הספר. בסגירת מעגל החלפתי את חגית, זו שגייסה אותי לעבודה בבית הספר כשעוד לא ידעתי בכלל שזה ייעודי.

היום אני נמצאת לקראת סיום לימודי קורס מנהלים באבני ראשה. אני מקווה ומאמינה שאוכל להמשיך ולהפיץ את בשורת החדשנות הפדגוגית שפיתחנו בגוונים, בתוך נופי גולן ומחוצה לו, בעבודה עם תלמידים ובעבודה עם צוותי מורים. ליצור מעגלים מעגלים של חדשנות פדגוגית, שיצרו אדוות ויחוללו שינוי בכמה שיותר מקומות שזקוקים לכך.

השבוע יחול יום השנה האחד עשר למותו של אבי, גלעד, בתאונת דרכים ארורה. הוא היה בן 52 במותו. אבי היה איש חינוך בכל רמ"ח איבריו. איש השומר הצעיר, שלא עשה בגרות מתוך עקרון ולמד רק מתוך אהבה. טייס מסוקים, חקלאי ואוהב אדמה ואדם. הוא זה שיצק בי את האהבה לחינוך ולהוראה, הרבה לפני שידעתי שזה ייעודי בחיים. הוא זה שזרע בי את האהבה לחינוך, האמונה בטוב האדם, והאופטימיות הנצחית.