אילו תגובות שרשרת תחוללנה מעבדות הפיתוח החדשות?

תנועת המלקחיים

מסלול המעבדות הוא מיזם חדש של אגף מו״פ ניסויים ויוזמות.

בהתאם לתפיסה של ״תנועת המלקחיים״ שמניבה את מירב ההשפעה, אנחנו מתאימים מסלולי פיתוח לשני הכיוונים:

•  Bottom – up –  מיזמים הצומחים בשטח, על בסיס צורך של מוסד חינוכי מסויים, או כזה שאיתר יזם. מסלול החממו״פ   (קישור למאמר על המסלול)
• Top – Down – מהלכי פיתוח גדולים שמתחילים דווקא בצורך שעולה במטה וביוזמה שהוא מוביל. מסלול המעבדות נועד לתנועה זו.

מהי מעבדה?

המעבדה מקבלת ממטה משרד החינוך אתגר מערכתי שזוהו על ידי המטה ומקיימת תהליך מחקר, ניתוח ופיתוח של מענים מערכתיים לגביהם. הפיתוח מתקיים תוך מפגש ושיתוף בין מטה המשרד, ידע מחקרי ואקדמי ובעיקר שותפות פעילה של בתי ספר הלוקחים חלק מעשי בהבנת הצורך ופיתוח מודלים בתחומו.

OK GO – תגובת שרשרת

חמש מעבדות החלו להתגלגל בחורף של שנה זו. אילו תגובות שרשרת הן תעוררנה?

המעבדות שהחלו לפעול השנה בדגם זה הן

• מעבדת מחוננים: כיתות מחוננים בבתי ספר תיכוניים (עם אגף מחוננים)

• מעבדת התמדה (עם אגף ילדים ונוער בסיכון ואגף יסודי)

• מעבדת הטרוגניות (עם אגף יסודי)

• מעבדת הפסיכו פדגוגיה (עם אגף שפ"י)

• מעבדה פדגוגיה מוטת עתיד (בתוך אגף מו"פ עם יחידת פדגוגיה מוטת עתיד)

מעבדת מחוננים: כיתות מחוננים בבתי ספר תיכוניים (עם אגף מחוננים)

הנחת היסוד של המעבדה היא שמערכת היחסים בין הכיתה לביה"ס מייצרת הלכה למעשה מארג של קשרים מסוגים שונים, אשר עליהם יש לתת את הדעת בעת עיצוב דמותן של כיתות המחוננים (בין אם במסגרת עבודת המעבדה ובין אם בתהליך כתיבת המתווה באגף מחוננים), כמו גם בעת הפעלת כיתות מחוננים בשטח.

הכיתה הינה חלק מביה"ס; עניין זה הוא מקור להזדמנויות אדירות לצד אתגרים לא פשוטים. האתגר המרכזי הוא למצוא את המינון הנכון והדרך לשמור על איזון, בין יצירת הכיתה כמסגרת ייחודית למחוננים, על מגוון ההזדמנויות שמסגרת זו מאפשרת (לימודית, חברתית, מקום בטוח ועוד), לבין טוויית קשרים ויצירת איחוד בין הכיתה ותלמידיה לשאר תלמידי ביה"ס, מתוך תפיסה כי קשרים אלו הינם קריטיים להתפתחות התלמידים המחוננים – שלא בבועה מסוגרת. במילים אחרות ובקצרה, עיצוב כיתת המחוננים צריך לעמול על מציאת המקום הנכון, בין ייחוד לאיחוד.

מעבדת התמדה (עם אגף ילדים ונוער בסיכון ואגף יסודי)

כאשר מדברים על נושא התמדת התלמידים באופן כללי, נהוג להתייחס להיבטים הנוגעים לנשירה גלויה (ילדים שאינם מגיעים עוד לבית הספר) ולנשירה סמויה, כאשר לרב בנשירה סמויה ההתייחסות היא למושג נתק. לנתק שלושה ממדים:

• ממד התנהגותי – היעדרויות מרובות, איחורים, קושי למלא אחר חוקי בית הספר, מעורבות נמוכה בלימודים ובפעילויות אחרות שביה"ס מציע
• ממד רגשי – תחושת ניכור וחוסר שייכות לביה"ס, קושי ביחסים עם תלמידים אחרים
• ממד תפיסתי (קוגניטיבי) – התייחסות שלילית ללמידה, כולל תחושה שהלמידה בביה"ס אינה תורמת ואינה משמעותית.

בעקבות המחקר ועבודה עם אגף ילדים ונוער בסיכון ואגף יסודי התגבשה תפיסה המעבירה את מרכז המאמץ ממניעה של "חוליים" לחיזוק מרכיבים בריאים.

מגישה פתגונית לגישה סלוטוגנית

גישה פתוגנית:

• המערכת האנושית כמערכת תקינה. אם רק נמנע מהגורם הפתוגני (מחלה, לחצים חברתיים או פסיכולוגיים) מלפגוע בנו מצבנו יהיה תקין
• חלוקה דיכוטומית בין אלו שנפגעו מהגורם הפתוגני והשאר שנשארו ללא פגיעה.

גישה סלוטוגנית:

• כל אדם חי בעולם של גירויים מלחיצים מתמידים, בלתי נמנעים.
• מודל רציף הנע בין נוחות לאי נוחות והשאלה היא עד כמה אנו יודעים להתמודד עם העולם הקשה סביבנו.
• התמקדות בגורמי בריאות במקום בגורמי סיכון.

המעבדה תפתח מענים חינוכיים לחיזוק התמדת תלמידים בבתי הספר, המענים יהיו קשורים בפדגוגיה, פסיכו פדגוגיה, ארגון, קהילה וכו',  תוך התייחסות לגילאי היסודי, כאשר כל הפיתוחים יהיו מתוך התפיסה הסלוטוגנית. תפיסה המחזקת מרכיבים חיוביים בתלמידים ובארגון ולא רק מנסה למנוע את אי ההתמדה.

מעבדת הפסיכו פדגוגיה (עם אגף שפ"י)

פסיכו – פדגוגיה היא הוראה הנובעת מתוך ההנחה לפיה לא ניתן להפריד בין ממד ריגשי  לממד הקוגנטיבי בתהליכי הוראה למידה.

תפיסת המעבדה היא שפסיכו- פדגוגיה בכיתה מחייבת פסיכו- פדגוגיה ברמת הארגון קרי תרבות ארגונית המכירה בממד הריגשי בהוראה ושגרות בית ספריות התומכות בו. בית הספר המקיים תהליכים פסיכו פדגוגיים הוא ארגון אשר רואה את הקשר בין רגשות לבין תפקוד מיטבי של מורים בהוראה ותלמידים בלמידה. בבית ספר בו מתקיימים תהליכים פסיכו פדגוגיים מיטביים מורים משתמשים בפרקטיקות הוראה והערכה המתייחסות לגורמים מעכבים ומקדמים של למידת התלמידים מבחינה ריגשית כגון מוטיבציה, מסוגלות, יחסים, התמודדות עם אתגרים, הן כפרטים וכקבוצת לומדים. במקביל המנהל/ארגון תומכים בהוראת המורים על ידי יצירת סדירויות ארגוניות התומכות במסוגלות המורה כולל בהיבט הריגשי.

מחקרים מראים כי רגשות של מורים עוברים לתלמידים Becker et al. 2014, Tschannen) Moran & Hoy, 2001).

הם גם מראים שקיימת קורלציה בין רגשות מורים להצלחת תלמידים – התנהגות, הישגים, למידה (Cornelius-White 2007; Roorda et al. 2011).

מעבדת פסיכו-פדגוגיה מקדמת את התפיסה לפיה יש להתמקד במורה ומקדמת פיתוח של סדיריות וכלים והתומכים בממדים הריגשיים בהוראה.

תפיסת המעבדה

מעבר מראיית הרגשות כעניינה של היועצת בלבד ומחוץ לכיתה לראיית הרגשות כגורם המאפשר למידה ודורש התייחסות בתוך הכיתה. ניהול מיטבי של רגשות בתהליך הוראה, מתאפשר רק כאשר הארגון הבית ספרי מטפח תפיסה, ידע, כלים ושגרות המאפשרות למורים להתמקד בכך. 

מעבדה פדגוגיה מוטת עתיד (בתוך אגף מו"פ עם יחידת פדגוגיה מוטת עתיד)

בעולם החינוך נדרשת פדגוגיה שתספק מענה לאתגרים הנגזרים ממגמות עתידיות ולהכשרת הלומדים לקראת חיים בסביבה מורכבת, אי ודאית ורצופת תמורות בלתי פוסקות. מערכת החינוך צריכה לעצב עתיד פדגוגי רצוי לחינוך בישראל בהתבסס על המגמות העתידיות, הכלליות והחינוכיות, הצפויות להשפיע על עולם החינוך.

המפגשים הראשונים עסקו בלמידת התכנים של פדגוגית מוטת עתיד, שפותחו על ידי יחידת פדגוגיה מוטת עתיד באגף, ובהמשך חתרו להמשגה טובה ככל שאפשר לקראת הפיתוח.

מעבדת הטרוגניות (עם אגף יסודי)

הנחות העבודה של המעבדה הן שהאופן בו הלמידה ובתי הספר מאורגנים כיום אינה מצליחה לתת מענה טוב להטרוגניות. רוב הזמן יש מורה אחד מול כיתה גדולה ומגוונת, המלמד חומר מסוים בדרך אחת ובזמן נתון. מסגרת זו מובילה את מרבית המורים "ללמד אל האמצע" מבחינת הרמה ואופני המסירה של הידע. גם תוכן הלימוד נקבע יותר על פי תכנית הלימודים המגדירה תכנים לפי כיתה ומקצוע, ופחות מתוך התאמה לילדים עצמם (מבחינת תחומי עניין, הישגים קודמים ועוד).  צורת עבודה זו אינה נותנת מענה לצרכיו הפרטיים של כל תלמיד, ותלמידים רבים אינם מפיקים את המיטב מאחוז משמעותי של זמן הלמידה. בין ההשלכות של תופעה זו: היווצרות פערים ההולכים וגדלים בין תלמידים, שעמום, תסכול הנובע מכך שהחומר לא מובן או לחלופין קל מדי ועוד.

גם תפיסת ההערכה ברוב המקרים מתבססת על סקאלה אחת של ביצועים אקדמיים שכל התלמידים מוערכים לאורה. סקאלה זו יוצרת בהכרח שונות גדולה בין התלמידים ומסווגת אותם ל"חזקים", "בינוניים" ו"חלשים".

אחת הדרכים השכיחות במערכת החינוך לתת לכך מענה היא בחלוקת תלמידים לקבוצות על פי רמה והתאמת המשימות לכל קבוצה. בשיטה זו תלמידים עובדים יותר בעצמם ומקבלים מדי פעם חניכה קרובה יותר ממורה בקבוצות קטנות. דרך זו מוכיחה עצמה לעתים כאפקטיבית יותר מבחינת ההתקדמות האישית של כל תלמיד בחומר, אך "סובלת" מבעיות אחרות: לעתים קרובות ה"מוביליות" בין קבוצות כאלו כמעט ואינה קיימת, הפערים "מונצחים" כיוון שתלמיד ב"רמה נמוכה יותר" מקבל באופן קבוע אתגרים המתאימים לרמתו, ומעבר לכך – היא עדיין יוצאת מהרעיון לפיו צריך להביא כל ילד אל סטנדרט אחיד ולא יוצרת הזדמנויות אמיתית להתפתחות ייחודית.

מכאן שעיקרון הכרחי במענה הפדגוגי להטרוגניות בחינוך הנו הפרסונליזציה-דיפרנציאליות – האפשרות ליצור חוויה חינוכית שתהיה מותאמת לילדים שונים במובנים שונים, ולאפשר להם תנאים להתפתחות מיטבית הן במיומנויות יסוד הכרחיות והן בממדים אחרים (תחומי עניין ונטיות אישיות, התפתחות רגשית, מיומנויות חברתיות, זהות ותפיסה תרבותית, מוסר ועוד). התכנים, דרכי הלמידה ודרכי ההערכה צריכות לתמוך לכל הפחות בהצעת מגוון מספיק גדול שילדים רבים יוכלו למצוא בתוכו את "הדבר שלהם", הלמידה או היצירה שמעניקה להם תפיסה של ערך עצמי ומאתגרת אותם להתפתחות.

אולם לגישת הפרסונליזציה-דיפרנציאליות יש חיסרון אחד מהותי: על בסיס ההתייחסות להטרוגניות כ"אתגר" היא מתיימרת "לפרק" את ההרכב ההטרוגני של הכתה ובית הספר בתחילה לקבוצות ולאחר מכן לבודדים ובצורתה הקיצונית נותנת מענה ייחודי לכל אחד. בכך חוטאת התפיסה להכרה בכך שהמציאות החברתית היא הטרוגנית ולפוטנציאל האנושי והחינוכי הטמון בהטרוגניות עצמה.

לב ליבה של התפיסה של מעבדת הטרוגניות בחינוך היא בחפיפה בין המענה החינוכי המותאם אישית להקשר הקבוצתי והחברתי: ההתפתחות האישית של הילד בממדים שונים מתקיימת, נעזרת ומוערכת דרך העשייה שלו בתוך הקבוצה. ילד יתפתח ויפתח את הידע והיכולות שלו ויביא אותן לידי ביטוי במטרות של הקבוצה, יתרום תרומה ייחודית להצלחת הקבוצה, ומהכיוון השני החוויה הקבוצתית ומשאבי הקבוצה (היתרונות הייחודיים של ילדים אחרים) ישמשו כחלק מהמשאב שיסייע לילד להמשיך ולהתפתח בעצמו.

קישור לאתר המעבדות:

http://agafmopedu.wixsite.com/labs/blank-1