"פדגוגיית מסעות" – לא עוד למידה מקוטעת, קדימה למסע!

היוזמה חדשנית "פדגוגיית מסעות" מבקשת לרענן את שיטת הלמידה הרווחת במערכת החינוך ולהציע מודל פדגוגי ומערכתי חדש ללמידה הבית ספרית. על קצה המזלג, אנו מציעים לשבור את שיטת הלמידה במסגרת השיעור המסורתי, בו מנהלים את הלמידה בקיטועים שאורכים בין 45 ל-90 דקות, ולבצע מעבר ללמידה במסעות לימודיים הוליסטיים, המייצרים למידה ממושכת של מספר ימים או שבועות סביב תחום ידע. במודל מושם גם דגש רב על למידה מחוץ לכיתה, במרחבי החיים המגוונים, באוריינטציה של מסע – על כל היבטיו.

מהו החטא הגדול: שגרת למידה יומיומית מקוטעת

כמחנכים במערכת החינוך הישראלית, אנו עדים לכך שמרבית התלמידים חווים תחושה של תלישות וחוסר רלוונטיות בלמידה הפורמאלית בבית הספר. אין מדובר בבני נוער מפונקים, עצלנים, או "דור מקולקל". התחושה המדוברת חוצה גילאים, מגזרים ואזורים גיאוגרפיים.

החטא הגדול של המערכת הוא, שאנחנו המחנכים מרגישים זאת, שומעים זאת, יום-יום שעה-שעה, וממשיכים באותה השיטה. שגרת למידה יומיומית מקוטעת, היעדר חוט מקשר בין התכנים הנלמדים וריבוי מעברים פיזיים בתוך מבנה בית הספר לאורך היום מעכבים את יכולתו של התלמיד לייצר חיבור אותנטי לעצמו ולתוכן הנלמד. תלמיד ממוצע במערכת החינוך (בכל הגילאים) לומד לפחות ארבעה מקצועות שונים ביום, בכיתות שונות, עם אנשי צוות שונים, בשיטות שונות, לפרקי זמן שמוגדרים מראש בשל "צרכי המערכת". כלומר גם אם תלמיד הצליח להתחבר למקצוע, לתוכן השיעור, לאיש הצוות המוביל את המפגש ולהרגיש בנוח במבנה בו הוא לומד – השיעור נקטע בזמן שהוגדר מראש ללא קשר לנעשה בכיתה – בין אם השיעור נוחל הצלחה מסחררת או כישלון פדגוגי מהדהד.

אנו טוענים שבעולם עתידי של מציאות משתנה וחוסר וודאות תמידי, גובר הצורך דווקא בלמידה שמייצרת עוגנים ומסייעת לתלמיד לפתח עמוד שדרה יציב. בית הספר לא מצליח לספק את העוגנים הללו באמצעות שיטת הלמידה המקוטעת, התלושה והלא רלוונטית הנוכחית.

אז מה אנחנו מציעים?

לא פחות משינוי מהותי ודרמטי בדרך הלמידה, וכן בסדירות שלה. "פדגוגיית מסעות" מציעה לתלמיד חוויה הוליסטית של מסע לימודי ממושך, מעמיק ומשמעותי בתחומי דעת בתוך ומחוץ לכיתה, תוך התייחסות לתהליכים רגשיים-חברתיים, אישיים-קבוצתיים. המטרה היא לזמן את התלמיד למסגרת בה יוכל לגבש זהות אישית אותנטית.

למודל שלנו מספר עקרונות, ובראשם מעורבות ואחריות, רלוונטיות ותהליכים רפלקטיביים. מבחינת מעורבות ואחריות, נעמוד על כך שהתלמידים, הצוות, ההורים והקהילה שותפים בבנייה ובהוצאה לפועל של המסע. כמו כן, בחירת תכנים ומרחבים ללמידה תיעשה על-ידי התלמידים והצוות.

באשר לרלוונטיות

התכנים, המקומות בהם המסע יעבור והמיומנויות שיירכשו יהיו ממוקדים ומזוקקים כך שיהיו רלוונטיים לתלמידים. יתר על כן, תהליכים רפלקטיביים הם שיניעו את המסע הלימודי במסגרת המודל. התהליכים יתחילו בשלב הכנה למסע, ימשיכו דרך כתיבת יומן רפלקטיבי במהלך המסע (מהווה גם מרכיב בתוצר הערכה) ובסיומה גם יבוצע עיבוד רגשי, אישי וקבוצתי. כאמור, הכוונה היא לעצב את כל תקופת התיכון בסדירות מערכתית חדשנית של תתי-מסעות. לדוגמה: במקום ארבע שעות שבועיות מקוטעות של למידת תוכנית הלימודים של מקצוע לאורך שנה שלמה, המודל מציע למידה מרתונית במשך כמה ימים או חודשים רצופים – בתוך ומחוץ לכיתה, במרחבי החיים השונים: טיולים בטבע, סיורים עירוניים, מפגשים עם אנשים, היכרות עם אוכלוסיות, אנשי מקצוע ואתרים מכוננים. באחריות כל צוות מקצועי לתכנן מסע לימודי בסיוע שאר הצוותים. המודל מאמץ את עיקרון ה"מרתון" – יצירת רצף לימודי ממושך של כמה ימים, או אפילו כמה שבועות. במסגרת המסעות הלימודיים הצוות החינוכי והתלמידים גם ישימו דגש על למידה מתוך תשוקה, לקיחת אחריות על תהליך הלמידה ופריצת גבולות הכיתה ולמידה בחוץ, במרחבי החיים השונים. עיקרון מרכזי נוסף במודל הוא הרב ממדיות (מסע כתהליך התפתחות אישי-קבוצתי, פיזי-תודעתי, לימודי-חברתי-רגשי). ניתן גם לשלב למידה אינטר-דיסציפלינארית במסעות הלמידה.

מה התלמיד מרוויח?

בשל רצף הלמידה הממושך, מתאפשרת למידה בדרכים מגוונות וחדשניות, פיתוח מיומנויות של הסתגלות לשינויים, רפלקציה, זיהוי חוזקות, הרחבת גבולות המוכר, עצמאות בלמידה ועוד. אנו מאמנים שחובה עלינו לייצר שינויים מהותיים בסדירויות הלמידה הבית ספריות, כאלו שיהוו מנוע לשינוי פדגוגי-מערכתי כללי