האם אפשר  לחולל שינוי חינוכי-קהילתי עמוק בתוך שבוע אחד?

סיפור מקרה " לה גומרה " שיתואר במאמר זה הינו סיפור של תהליך שינוי חינוכי וקהילתי  מרתק בשני כפרים באי לה גומרה שבאיים הקאנריים שבספרד.

את המהלך המקצועי הוביל המכון לחינוך דמוקרטי יחד עם מנהיגות מקומית – קהילתית, פוליטית וחינוכית.

מטבע הובלתו על ידי המכון  מכיל המהלך עקרונות עמוקים יוצרי תרבות דמוקרטית והכלים והמודל שיוצגו מבטאים את ארבעת עקרונות הפעולה של המכון:

ייחודו של תהליך זה במספר היבטים:

• יישום עקרונות מחוללי תרבות דמוקרטית הלכה למעשה
• עבודה בתוך מודל אינטנסיבי קצר טווח כמחולל מהלך בר קימא בעל אימפקט דרמטי ארוך טווח .
• חיבור עומק בין תהליכים חינוכיים לקהילתיים
• יצירת שינוי פרדיגמטי משמעותי בקרב התושבים ומקבלי ההחלטות המקומיים והלאומיים

כעת, שנתיים וחצי לאחר תחילו של הפרוייקט יש לציין כי הפרוייקט כולו זכה להכרה והוקרה מצד מערכת החינוך הספרדית –

• התהליך זכה בפרס ארצי, שניתן לשמונה בתי ספר בלבד בכל ספרד על  הובלת חדשנות חינוכית
• התהליך קיבל הכרה בייחודיות התפקידית הנדרשת ליישומו,  ומונה בעל תפקיד להובלת המשך התהליך בקהילה ובמערכת החינוך היישובית
• נקבע מרחב ציבורי שבו מתקיימים מפגשי הקהילה לטובת הנמשך התהליך
• תהליך ההשתנות ממשיך כל העת

 (הובלה וביצוע על ידי  מיכל גלבוע אטר ויעל שורצברג  – מנכ"ליות שותפות של המכון לחינוך דמוקרטי –   האחת בהווה והאחת בעבר….)

על הקשר בין לתרבות דמוקרטית להשפעה חינוכית-קהילתית עמוקה

לפני היציאה למסע, אומר משהו על כוכב הצפון שהנחה אותו. אנחנו מאמינים בכל ליבנו בתרבות דמוקרטית בכלל, ובכוחם של עקרונות דמוקרטיים להעצים את תהליך ההשפעה ולהפכו לעמוק ובר-קיימא בפרט . תהליך השינוי האינטנסיבי בלה גומרה המתואר כאן – כל רגע ורגע שבו – התבסס על שלושה עקרונות שיושמו הלכה למעשה:

• דיאלוג – קהילה יוצרת בה משוחחים, מקשיבים, מתווכחים ומחפשים יחד את הדרכים המשותפות והנפרדות
• השתתפות, השפעה ואחריות – קהילה בה יש השתתפות גבוהה של חבריה בעיצובה וניהולה לטובת החברים בה, החברה והסביבה
• צמיחה, התפתחות והתחדשות – קהילה שנמצאת בלמידה והתחדשות מתמדת ויוצרת צמיחה לאדם, לצוות, לארגון ולחברה

רקע: השאלה שהחלה את מסע השינוי

כל תהליך שינוי מתחיל עם אדם אחד או קבוצה אחת שמזהה צורך או אתגר ושואלת: ״מה אם?״

במקרה של הכפרים סן טייגו ואלהחרו שבאי הספרדי לה גומרה, השאלה הגיעה מקהילת ההורים.  את הקשר יזמה שירלי מילו, תושבת האי, אמא לילדים במערכת החינוך המקומית, פעילה בוועד ההורים ובמיזמים קהילתיים בתחומים שונים. שירלי שאלה את יעל שורצברג, אז מנכלית המכון לחינוך דמוקרטי: מה אם נבדוק ברצינות מדוע יש נשירה גבוהה של תלמידים בבית הספר המקומי? ומה אם נמציא מחדש את בית הספר כדי למנוע תופעה זו?

בעקבות דיאלוג מתמשך שארך חמש שנים בין שירלי ליעל, ההזדמנות הגדולה לפעולה נוצרה עקב המפגש בין שאלת ״מה אם?״ של שירלי לתהליך מקביל במערכת החינוך המקומית. משרד החינוך הספרדי זיהה צורך עמוק בקידום חדשנות חינוכית, ובעקבות כך הציב יעדים והקצה תקציבים להכשרת מורים חדשנית. מפגש מלא נכונות לחלום ביחד  בין שירלי לנייבס ולסקה ממרכז המורים המקומי יצר את ההזדמנות לעבור ממחשבה למעשה.

יעל ואני חיפשנו מנוף להנעת שינוי גדול והחלטנו על "שבוע חינוך" – סדנת בניית תמונת עתיד שתימשך שבוע שלם ותערב נציגים של כל הקבוצות ובעלי העניין הרלוונטיים:  אנשי מרכז מורים, צוות בית ספר, הורים, תושבים אקטיביסטים, ילדים, אנשי הרשות המקומית והנהגת היישוב. טסנו ללה גומרה לאחד השבועות המרתקים בחיינו המקצועיים.

נקודת המוצא: הנרטיב החינוכי חברתי כלכלי של לה גומרה

לפני היציאה למסע שינוי, חשוב להכיר את נקודת המוצא — את ה״סיפור״ הנוכחי.

מצד אחד, תושבי האי מאמינים באופן עמוק ב״חיים הטובים״. יש חוף ים נהדר, אווירה שלווה שמושכת תיירים רבים, חיים חברתיים יפים, שתי תזמורות פולקלור מצליחות, שתי עמותות ספורט המארגנות את חיי הכדורגל, עמותת מטיילי הרים.

מצד שני, שוררת באי תחושה של ייאוש:

• ייאוש של המובטלים הרבים מהאפשרות למצוא תעסוקה. בשבעים השנה האחרונות האי עבר שרשרת של מהפכים – מקהילה של דייגים לחקלאות, לאחר מכן מעבר מחקלאות לתיירות ובנייה, ובעקבות המשבר הגדול בשנת 2008 – אבטלה עמוקה.
• ייאוש של התושבים מאפשרות שינוי המציאות באי.
• ייאוש של ילדים רבים מהאפשרות לסיים את הלימודים בתיכון באופן מסודר, ולקבל תעודת גמר שתאפשר להם לימודים גבוהים.
• ייאוש מהאפשרות להצטיין. מדד ההצלחה העיקרי בסוף השנה הוא השאלה: ״האם עברת?״ עליית כיתה נחשבת הצלחה.
• ייאוש של הצעירים מהאפשרות לבנות קריירה מקצועית באי. צעירים שהצליחו לעזוב את האי ולרכוש השכלה ומקצוע נמצאים בדילמה: להתפתח במקצועם מחוץ לאי, או לחזור לאי, ליהנות מהחיים השלווים שהוא מציע ולהתפשר על משרות פשוטות.
• ייאוש של העוסקים בחינוך מהאפשרות להעניק חינוך משמעותי לילדי הכפר.

נשירת התלמידים היא בעיה כואבת במיוחד והיא הייתה המניע לשבוע החינוך. בעיה זו היא גם סימפטום של הייאוש הכללי באי. חוק חינוך חובה מחייב את התלמידים לשהות בבית הספר עד גיל 16. ואולם, תלמידים רבים חווים נשירה פנימית: הם פשוט לא עולים כיתה או מקבלים תעודת גמר וכך הם נשארים באותה כיתה פעם ועוד פעם ועוד פעם עד הנטישה הרשמית בגיל 16.

באי אין תודעה של יצירת שינוי – לא במערכת החינוך ולא במערכת הקהילתית הרחבה. חלק מהתושבים חושבים שאין סיכוי לשינוי, והאחרים  שואלים – לשם מה? מדוע לא להמשיך ב״חיים הטובים״ באי היפה לה גומרה? למה לשאוף לשינוי, להתפתחות, לצמיחה? למה לא להמשיך לציית לכללי המשחק הקיימים?

המקפצה לשינוי: שבוע חינוך

לשבוע החינוך הוגדרו חמש מטרות:

1. להתחיל לבנות מפת דרכים לפתרונות מעשיים בטווח הקצר.
2. לעצב את דמותו של החינוך העתידי בכפרים וכיצד הוא מתבטא בבית הספר.
3. ליצור מודעות בקהילה לצורך בשינוי ובעיקר להזדמנויות ולאפשרויות לחולל שינוי.
4. להעצים את אנשי החינוך בכפר.
5. לגבש גרעין של משוגעים לדבר שיפעלו למימוש הרעיונות שיווצרו בסדנה.

לכאורה התמקד השבוע במערכת החינוך הפורמלית, ובמיוחד בבית הספר התיכון. למעשה, צפינו שהדיון יתרחב הרבה מעבר לכך  שהרי מערכת החינוך אינה יכולה להיות מערכת מבודדת.

מטרות גדולות ושאפתניות יחסית לשבוע. אתם מוזמנים לקרוא ולראות אם הן התממשו.

תכנון שבוע החינוך

תהליך תכנון והכנת הסדנה היה משותף לנציגי משרד החינוך של האי, נציגת הקהילה, נציגת בית הספר ומנחות המכון לחינוך דמוקרטי.

ביחד הבנו את הנרטיב המקומי ואת הפרספקטיבות של בעלי העניין השונים.

הקמנו פורטל מיוחד לטובת השבוע וריכזנו בו חומרים מעוררי השראה כנקודת מוצא להתחלת הלמידה וליצירת התרגשות סביב השבוע המתקרב.

גייסנו משתתפים לשבוע החינוך: קבוצה של כ-30 אנשים שהתחייבו להשתתף בשבוע פעילות שלם, מאתגר ומורכב. הקבוצה כללה אנשי מערכת החינוך, אנשי בית הספר, אנשי משרד החינוך, תלמידים, רשות, הורים, אנשי קהילה ונציגי מוסדות כגון הפארק של האי.

ה-DNA של שבוע החינוך

שבוע החינוך התבסס על כמה עקרונות פעולה שנשזרו בתכנון ובכל ימי הסדנה.

1. העיקרון הראשון: שילוב בין חוויה אישית עמוקה, רכישת ידע תאורטי ולמידה ממקורות השראה חיצוניים, חלום, חשיבה ופעולה
2. העיקרון השני: השבוע היווה מודל ודוגמה לפדגוגיה אחרת ולפעולה קהילתית. המחשבה היתה על היום שאחרי – בשאיפה שהמשתתפים ישתמשו בשיטות והעקרונות שחוו בסדנה, בעבודת ההוראה, והניהול.
3. העיקרון השלישי: חדר הסדנה נבנה כמיקרוקוסמוס, הן מטפורית והן פיזית: המסע החל בחדר דיונים רגיל, אך במרוצת השבוע המשתפים עיצבו והעשירו אותו בתכנים שיצרו בפעילויות הסדנאיות, עד שנהפך בהדרגה למוזיאון עתיד. טיוטות שיצרנו לא הושלכו לפח אלא התווספו כדי ליצור מיקרוקוסמוס.
4. העיקרון הרביעי: שבוע אינטנסיבי, מגוון, מאתגר – שום שעה לא דומה לקודמתה, המתח והסקרנות נשמרים. נדבך מונח על נדבך עד ליצירת התוצרים הסופיים.
5. העיקרון החמישי: שילוב תמידי של פעולה וחשיבה אישית וקבוצתית. מאמץ מכוון לוודא שהצד האישי, התחושות והרעיונות והייחוד של כל אחד מהמשתתפים, לא אובד בתהליך הבנייה הקבוצתי.
6. העיקרון השישי: תכנון מדוקדק המגדיר מראש מה יקרה בכל דקה – וגמישות לשינויים בהתאם להתפתחויות ולהפתעות הצצות בעולם האמתי.
7. העיקרון השביעי: Deep Dive. השתמשנו בשיטת החדשנות המשתפת של חברת העיצוב התעשייתי והחברתי המובילה בעולם,

היום שלפני — בניית קבוצה מובילה

יום זה הוקדש להכנת הצוות המוביל למפגש ויצירת אמון בינינו המנחות לבין הקבוצה המובילה המקומית. הכנה זו נתנה לנו

מושג התחלתי על התרבות המקומית, הניואנסים של מה שמדובר ומה שבין השורות, הדברים שלא נאמרים והפילים הנסתרים שמטיילים בחדר.

כיכר הכפר, היום שלפני. הקהילה מתבשרת על שבוע החינוך.

היום הראשון — חקירה: למה ילדים נושרים?

יציאה למסע מורכב בקבוצה של 30 חברים מחייבת יצירה של חוויית שייכות, היכרות אינטימית, בניית סביבה בטוחה שבה כל אחד יכול לבטא את עצמו. לכן שבוע החינוך נפתח בפעילויות שאפשרו למשתתפים להכיר זה את זה מזויות שונות.

חשיבה חדשנית וחזונית שואבת ממקורות השראה. הקדשנו חלק מהיום הראשון להכרת כמה מקורות השראה. סרטון על עיר חינוך בת ים בישראל שחוותה תופעות נשירה קשות פתח צוהר של תקווה (קראו על כך בפרק: חינוך אישי בבת ים), הסרטון של IDEO על שבוע עיצוב עגלת הסופר נתן לנו השראה תהליכית על המסע הקבוצתי המרתק מצורך לפתרון יצירתי.

חיפשנו השראה לא רק מחוץ לכפר אלא גם אצל ילדי הכפר. פאנל ילדים אפשר לקול הצעיר להישמע באופן חזק וברור. הזווית של הילדים על גורמי הנשירה השלימה את הפרספקטיבה של המבוגרים. הפאנל הניב תובנות עוצמתיות על הקשר בין הילדים למבוגרים ועל האפשרות הריאלית לשיח שיוויוני.

לעת ערב ארגנה הקבוצה מפגש שולחנות עגולים בהשתתפות אנשי הקהילה המקומית. היתה זו דרך להעשרת הידע של הקבוצה ולחיבור ראשוני של אנשי הכפר לתהליך. סביב השולחנות שאלנו שתי שאלות פשוטות אך עוצמתיות:

1. למה נשירה?
2. מה צריך לעשות אחרת כדי למנוע אותה?

כיכר הכפר, היום הראשון. שיח קהילה: למה נשירה? ומה צריך לעשות כדי למנוע אותה?

היום השני — Porque porque

בדרך כלל הטייס האוטומטי המנחה את פעולתנו אומר לנו: יש בעיה? נחפש מיד את הפתרון!

ביום זה ניטרלנו את האוטומט, השהינו את הקפיצה מבעיה לפתרון – והקדשנו את הזמן הנדש ליצירת הבסיס הערכי החזק שעליו ייבנו בהמשך הפתרונות. שאלת ה"למה" האישי ולאחר מכן הקבוצתי נחקרו לעומק.

תלמיד. מורה. דיאלוג. שאלת ה״למה״ האישי

הלילה שבין היום השני והשלישי — בונים מרכז עתיד

בלילה בין היום השני לשלישי הפכנו את חדר העבודה של הקבוצה ל״מרכז עתיד״ זמני — מרחב שמאפשר ומזמן חשיבת עתיד. כיסינו את הקירות בפוסטרים ענקיים — גלריה של יצירות אמנות חשובות שישמשו כמקורות השראה. אירגנו פינת ישיבה לא פורמלית, יצרנו מעבדת פיתוח עם ארבעה מרחבי עבודה לצוותים, ועל כל שולחן צוות העמסנו חומרי בנייה. בניית העתיד חייבת להתבסס גם על העבר- אף פעם לא מתחילים מדף חלק. כך גם במקרה זה — כל החומרים שנוצרו בהיסטוריה המשותפת הקצרה שלנו — ביומיים הקודמים — הושארו בחדר.

היום השלישי — בניית תמונת עתיד

הבוקר הוקדש ללמידה ממקורות השראה מארבעה מקומות בעולם.

באמצעות סרטונים על בתי ספר יוצאי דופן בהודו ובארצות הברית (הוואי, בוסטון ופרובידנס) למדנו על אפשרויות חדשות, ואז יצרנו גשר בין מקומות רחוקים אלה לבין לה גומרה. דנו בשאלה איזה רעיון גדול אפשר לקחת מכל אחד מפרויקטים אלה אל האי.

ספארי ידע בגלריה שהקמנו בלילה שבין היום השני והשלישי

שעות אחר הצהריים הוקדשו לבניית תמונת עתיד של החינוך בכפר. כהרגלנו בשבוע זה המשימה הראשונה היתה אישית: מהו הרעיון שחשוב לי אישית שייושם במערכת החינוך בכפר? רצינו לזהות אצל כל אחד מאתנו רעיון קריטי – כזה שאם לא יילקח בחשבון ארגיש שקולי לא נשמע.

המשימה השנייה היתה קבוצתית: בניית מרחב החינוך בכפר תוך התייחסות לרעיונות האישיים. ארבעה צוותים בנו תמונות עתיד. בכל צוות השתתפו נציגים של המורים, התלמידים, מרכז מורים, הקהילה, הורים, ואנשי הרשות המקומית בתפקידים שונים וכל אחד מהם התבקש ליצור מודל שיפתח רעיון מרכזי ולהסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בחמישה מרכיבים.

היום הרביעי — מארבע יוצא אחד

ביום הקודם יצאנו מסע וירטואלי בין ארבעה בתי ספר בעולם ולאחריו בנינו ארבעה מודלים. היום אנחנו יוצאים למסע בין ארבעת המודלים שנבנו בחדר. הצוות שבנה כל אחד מהמודלים אירח את הצוותים האחרים, הציג את המודל שלו והזמין משוב ורעיונות שיחזקו אותו.

אחד הצותים מציג את המודל שלו

השלב הבא היה המשימה המאתגרת: יצירת תמונת עתיד אחת המשלבת את הרעיונות העיקריים של ארבעת המודלים. זה היה תהליך מורכב עקב החשיבות להגיע לקונצנזוס חזק שיהיה בסיס ליישום בעתיד.

שיטת האקווריום איפשרה לבצע משימה זו באופן דיאלוגי ויצירתי. המשתתפים התארגנו במעגל פנימי ובמעגל חיצוני. במעגל הפנימי, הלא הוא האקווריום, ישבו נציגי ארבעת הצוותים ועבדו על שילוב ועיצוב התמונה. המעגל החיצוני צפה בתהליך, אך בכל שלב יכול אחד מחברי המעגל החיצוני להצטרף למעגל הפנימי ולתרום רעיונות למודל המתפתח.

היום החמישי — הצגה, אור ירוק והכנת מפת דרכים ליישום

לאירוע הצגת תמונת העתיד של החינוך באי באו אנשים רבים מאוד: מובילי דעה, מקבלי החלטות כגון ראש הכפר, נציג משרד החינוך ונציג ממשלת האי, מנהלי בתי ספר אחרים, תושבים והורים נוספים. תמונת העתיד הוצגה והתקבלה ההחלטה – יש אור ירוק להמשיך.

הקהל הגדול התפזר וכעת התקיים מפגש מסכם, מעשי ביותר, של הקבוצה. המשתתפים התחלקו לקבוצות תפקיד: שולחן להורים, שולחן תלמידים, שולחן מורים, שולחן רשות מקומית ושולחן של מרכז הלמידה המקומי.

כל צוות הגדיר משימות לטווח הקצר והארוך בתחום העשייה, האחריות והרצון שלו.

צוות המורים מגבש את רשימת משימות השינוי שהם לוקחים על עצמם

צוות התלמידים מגבש את רשימת משימות השינוי שהם לוקחים על עצמם

רגע לפני סיום השבוע האינטנסיבי קיימנו פגישה מסכמת עם הקבוצה המובילה שיצאה אתנו לדרך. יחד ביצענו חשיבה רפלקטיבית על התהליך שעברנו במשך השבוע והזמנו את המשתתפים להשתמש בפדגוגיה החדשה כדי לטפל באתגרים חינוכיים וקהילתיים שונים של לה גומרה.

משוב על שבוע החינוך

הנה כמה הדברים שנאמרו בשיחת סיכום שבוע החינוך:

מורה: "בדרך כלל אנו סגורים בחברה ומפחדים משינויים. אני מקווה להדביק אחרים בשינוי שאנו רוצים לעשות פה".

מנהלת השירות הפסיכולוגי: "הגענו לסדנא בחוויית אימפוטנציה- תחושה שהשיטה חונקת איתנו. סיימנו עם אור ושמש".

סגן ראש הכפר: "במשך שנים של נסיונות להוביל שינוי, עד לפרויקט הזה, חווינו המון כשלונות. הגעתי לפה מיואש מהמצב ואני יוצא בתחושה אחרת לגמרי".

אשת מרכז המורים: "כולנו אנשים מיוחדים שאין להם תחליף. כל אחד מביא את הייחודיות שלו וחשוב שכולנו פה. אפילו אם אחד מאיתנו לא היה פה, החווייה וגם התוצאות היו שונה".

תלמידה:  "בעקבות התהליך הרגשתי כי העתיד צופן לי הרבה יצירתיות בחיים. אני עוד לא יודעת לאן זה יוביל אך יודעת שעבודתי תערב פעולה עם אנשים".

אמא: "החוויה היתה סופר חיובית מבחינה אישית ומקצועית. צמחתי ולמדתי המון".

מנהלת:  "הצלחנו לעשות את הבלתי אפשרי. השיתופיות הקפיצה אותנו קדימה".

אפילוג – מה הייתה ההשפעה?

כעת, שנתיים וחצי לאחר תחילתו של מיזם השינוי, הוא ממשיך להתפתח, ואף  זוכה בהכרה והוקרה מצד מערכת החינוך הספרדית. ידידינו מהאי מדווחים על שינוי עמוק בחינוך באי, ובחיים הקהילתיים. כמו כן:

• תהליך ההשתנות ממשיך כל העת
• נקבע מרחב ציבורי שבו מתקיימים מפגשי הקהילה לטובת הנמשך התהליך
• התהליך קיבל הכרה בייחודיות התפקידית הנדרשת  ליישומו,  ומונה בעל תפקיד להובלת המשך התהליך בקהילה ובמערכת החינוך היישובית
• התהליך זכה בפרס ארצי,  שניתן לשמונה בתי ספר בלבד בכל ספרד על  הובלת חדשנות חינוכית

מקור

המאמר הותאם מהפרק על סיפורה של לה-גומרה בספר ״עיר דמוקרטית – עיר חינוך במאה ה-21״ בעריכת רון דביר, יעל ארבל, מיכל גלבוע-אטר ויעל שורצברג. הספר נכתב במסגרת מרכז הידע הבילאומי לערי חינוך C2city. מוזמנים להוריד ולקרוא את הפרק ולגלות את כל הפרטים על תוכנית השינוי שגובשה בשבוע החינוך ומשפיעה מאז באופן עמוק על החינוך ועל הקהילה המקומית.

קישור לקריאת הפרק השלם