קווים לדמותו של בית ספר מעורר השראה

״זה מעורר השראה, בעיני״. לצד ההסכמה הרחבה והאינטואיטיבית לגבי חשיבותו של חינוך מעורר השראה, נראה כי קיימת אי בהירות לגבי המושג החמקמק "מעורר השראה". מהו המענה לשאלות כגון "מהי המשמעות של לעורר השראה?"; "מה הופך ארגון, אדם או סיפור להיות מעורר השראה?; "מי מחליט מה מעורר השראה ומה לא?" ועוד. מאמר זה מנסה להבהיר את מהות ואופן פעולת תהליך ההשראה ובאילו דרכים ניתן ליישמו בבתי ספר כדי להפכם למעוררי השראה.

על חשיבות ההשראה

המילה "השראה" מופיעה לעתים קרובות בספרות ובפרסומים העוסקים בחינוך בהקשר של הוראה מעוררת השראה או בתי ספר מעוררי השראה. חינוך מעורר השראה נתפש באופן אינטואיטיבי כחינוך המושלם ביותר אליו שואפת כל חברה, דבר שמצא ביטויו בסרטים ובספרים רבים. חשיבות רבה יוחסה להשראה כבר במיתולוגיה היוונית, שראתה בה את מתת האלים. תפקידן של תשע המוזות, אלות היצירה, האמנויות והמדעים, המחול,המוזיקה,ההיסטוריה,הספרות,המחזאות והאסטרונומיה, תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, ובעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים. לפני חיבור יצירה חדשה היה היוצר פונה אל המוזות ומבקש מהן שתנחנה אותו בעבודתו, ותסייענה לו. בהקשר החינוכי נתפשת היכולת לעורר השראה כמדרגה העליונה של ההוראה, כפי שטען הסופר האמריקאי ויליאם ארתור וורד כי "מורה בינוני אומר; מורה טוב מסביר;מורה מצוין מדגים; ומורה מושלם מעורר השראה".

אולם, לצד ההסכמה הרחבה והאינטואיטיבית לגבי חשיבותו של חינוך מעורר השראה, נראה כי קיימת אי בהירות לגבי המושג החמקמק "מעורר השראה". מהו המענה לשאלות כגון "מהי המשמעות של לעורר השראה?"; "מה הופך ארגון, אדם או סיפור להיות מעורר השראה?; "מי מחליט מה מעורר השראה ומה לא?" ועוד. מאמר זה מנסה להבהיר את מהות ואופן פעולת תהליך ההשראה ובאילו דרכים ניתן ליישמו בבתי ספר כדי להפכם למעוררי השראה.

 מהות תהליך ההשראה

מהי המשמעות של "לעורר השראה"? כיצד פועל תהליך ההשראה ומה הם מאפייניו? במאמרו הוראה מעוררת השראה"[1]הגדיר יורם הרפז השראה כמצב בו מישהו או משהו מעורר בנו התפעלות מעצימה ורצון מכונן לעשות משהו משמעותי בדרכנו שלנו בתחום מסוים. מישהו או משהו קורא לנו לחיות, לעשות, ולבטא את עצמנו בדרכנו המיוחדת. לאור הגדרה זו נבחן וננתח את מרכיבי תהליך ההשראה הכוללים את הגורם מקור ההשראה, הגורם מקבל ההשראה ותהליך ההשראה עצמו.

מקור ההשראה יכול להיות אדם, ארגון, גורם מעשה אדם (רעיון ,יצירת אמנות וכד) או גורם מן הטבע המעורר בנו השראה. מקור ההשראה יכול להיות אקטיבי, כלומר, כזה הפועל באופן מוכוון כדי לעורר השראה באחרים או פסיבי, במשמעות של להיות שם עבור אלו המחפשים השראה ורוצים לקבלה כמו במקרה של גורמים מעוררי השראה מן הטבע. מה אם כן הופך ארגון או אדם להיות מקור מעורר השראה? סיימון סינק מציע תשובה לשאלה זו בדמות תבנית פעולה המאפיינת ארגונים ומנהיגים מעוררי השראה אותה הוא מכנה "מעגל הזהב".[2]

מעגל הזהב

לטענתו של סינק, ארגונים ומנהיגים שגרתיים המעוניינים להעביר מסרים שיתקבלו אצל אנשים ויניעו אותם לפעולה מעבירים בדרך כלל מסרים המתמקדים ב"מה" וב"איך" ופחות ב"למה". לדוגמה, חברת מחשבים טיפוסית עשויה לצאת בפרסום למכירת מוצריה המכיל את ה"מה" – אנו מייצרים מחשבים טובים ואת ה"איך" – אנו משתמשים בטכנולוגיות משובחות. מסרים טיפוסיים אלו אינם מעוררים בדרך כלל השראה בקרב מקבליהם. לעומת זאת מנהיגים וארגונים מעוררי השראה מעבירים מסרים המתמקדים ב"למה אנו עושים דברים" כלומר באמונות על העולם המניעות את מקורות ההשראה ופחות במה אנו עושים ואיך אנו עושים זאת. ההתמקדות של מקורות ההשראה ב"למה" מאפשרת למקבלי ההשראה להתחבר למסרים שהם מעבירים ברמה העמוקה ביותר של מערך האמונות האישיות שלהם דבר המייצר רגשות חיוביים כלפי המסרים ומוטיבציה לאימוצם. יתר על כן, ההתמקדות של מקורות ההשראה ב"למה" מייצרת עבור מקבלי ההשראה מרחב תמרון ליישום מותאם אישית של המסרים כדי לייצר את יעדי הפיתוח האישי שלהם (המה) בדרכים הייחודיות להם (האיך).  

מקבל ההשראה יכול להיות אדם, קבוצה או ארגון שצריך להיות פנוי ומוכן לקבל את ההשראה ולעשות בה שימוש. מקבל ההשראה יכול להיות פסיבי, כלומר מושפע ממקורות השראה הפועלים עליו באופן מכוון וממוקד כדי לייצר בו השראה או אקטיבי, כלומר, כזה המחפש באופן  תמידי אחרי מקורות השראה רלוונטיים עבורו. כמענה לשאלה "מי מחליט מה מעורר השראה ומה לא"?ניתן לומר כי מקבל ההשראה הוא הגורם הקובע בתודעתו ובמעשיו האם התעוררה בו השראה הנובעת ממקור השראה מסוים. יש אם כן חשיבות רבה לתפקידו של מקבל ההשראה בתהליך ההשראה כפי שהיטיב לבטא הפסיכולוג זיגמונד פרויד שאמר כי "כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך".

תהליך ההשראה כולל, אם כן, את פעולתם המשולבת של מקור ההשראה ומקבל ההשראה. עבור מקבל השראה אקטיבי, התהליך מתחיל בחיפוש תמידי אחרי מקורות השראה רלוונטיים עבורו.  מקורות השראה אלו יכולים להיות אקטיביים כדוגמת הורה מרתק, חבר מעניין, מורה מדהים, סופר או בימאי, מוזיקאי או איש עם ניסיון חיים עשיר ומעניין, או פסיביים כגון דברים טבעיים או מעשי אדם. סוג האינטראקציה הנוצרת בין מקור ההשראה למקבל ההשראה תלוי גם באופיו של מקור ההשראה. מקור השראה אקטיבי מעביר מסרי השראה מכוונים ומעצימים אל מקבל ההשראה שצריך להיות פנוי להשראה,מוכן לקבל אותה ולהיענות לה. מקור השראה פסיבי מחייב את מקבל ההשראה לפעול באופן אקטיבי כדי לקבל את ההשראה.

בתהליך ההשראה מעביר מקור השראה אקטיבי מסרים המתמקדים ב"למה אנו פועלים כפי שאנו פועלים". מסרים אלו, העוסקים באמונות על העולם, מעדכנים את מערך האמונות של מקבל ההשראה ויוצרים אצלו שינוי תודעתי הכולל גיבוש תובנות חדשות על העולם ומוטיבציה ליישמן אשר מובילים אותו לשינוי וצמיחה אישיים בדרכו הייחודית. תהליך ההשראה שונה מהותית מתהליך של העתקה העוסק ביצירת דבר מה הנראה בדיוק כמו המקור. בתהליך ההשראה בוחר מקבל ההשראה את המסרים המתמקדים ב"למה" המתאימים למערך אמונותיו על העולם ומיישם אותם באופן אישי ובדרכים המיוחדות לו. כך לדוגמא, המושג "פרפר" מקפל בתוכו עולם תוכן רחב ועשיר של השראה. עבור האמן המאמין ביופי הוא מהווה מקור של השראה ליצירה אסתטית, עבור הטכנולוג המאמין בקדמה טכנולוגית לטובת החברה הוא מהווה מקור של השראה לבניית מנגנוני תעופה ואילו עבור הפילוסוף המאמין ברעיונות הוא מהווה מקור השראה לרעיון החופש. על בסיס תיאור זה של תהליך ההשראה הכללי ניגש לבחון יישומים אפשריים שלו בשדה החינוך ובראשם הוראה מעוררת השראה. 

הוראה מעוררת השראה

התפישה מסורתית של חינוך מעורר השראה שמה דגש בעיקר על הוראה מעוררת השראה שבה המורה הוא מקור ההשראה ואילו התלמידים הם מקבלי השראה. קן רובינסון טוען כי אחד היעדים החיוניים של מורה מעולה הוא יצירת השראה בקרב תלמידיו. מורה מעורר השראה מדביק את תלמידיו באהבתו למקצועות שהוא מלמד ומשפיע עליהם לשאוף להגיע לרמה הגבוהה ביותר בתחומם.[3]

יורם הרפז מציג תפישה של הוראה המעוררת השראה הן בתלמידים והן במורים בפועל ומורים לעתיד הצופים במורה.[4]לטענתו, הצופים בהוראה מקבלים ממנה השראה משוםשהיאמחוללתדברמהמשמעותיגםבתלמידים, כלומר נותנת להםהשראה.הוראה מעוררת השראה, על פי הרפז, מתאפיינת בכך שהיא הוראה מצוינת, הוראה מוסרית והוראה מעורבת. הוראה מצוינת היא הוראה מקצועית ביותר המטפחתהבנהוהנעה ברמהגבוהה בקרב התלמידים. בהיבט ההבנה, מורה מקצועי מסייע לתלמידים, להבין, כלומר לקיים  חשיבה על בסיס הרעיונות שלמדו ואף לשדרג את יכולות החשיבה שלהם. בהיבט ההנעה, מורה מקצועי מעורר בקרב התלמידים עניין ומוטיבציה פנימית ללמידה נוספת. הוראה מצוינת המפגינה מיומנות, בקיאות ורצינות יכולה לעורר התפעלות והשראה בקרב צופים רלוונטיים, כגון מורים בפועל ומורים פוטנציאליים לעתיד, ולהדליק בהם רצון קיומי עמוק לעסוק בהוראה. 

הוראה מוסרית היא הוראה המתייחסת לתלמיד באופן כולל ומחויבת להתפתחותו השכלית הרגשית והאנושית. נכונותו של המורה להתמסר לעשיית טוב לזולת מעוררת התרגשות מזככת ומעוררת השראה בקרב תלמידים וצופים. מורי "נשמה" אלו מחויבים לתלמידיהם ורואים בעבודתם שליחות העומדת במרכז חייהם. מחויבות חינוכית טוטלית כזאת מעוררת השראה ורצון לעסוק בחינוך בקרב מורים בפועל ומורים בפוטנציה שכן היא נותנת ביטוי לכמיהה לחיים עתירי משמעות אתית המוקדשים לטובת אחרים ולטובת משהו הגדול מהפרט.

הוראה מעורבת היא הוראה בה למורה מעורבות כפולה הן בתכנים והן בתלמידים. בהיבט המעורבות בתכנים,המורה נלהב מהתכנים שהוא מלמד ומתיווכם לתלמידים, ומדביק את הצופים ואת התלמידים בחדוות ההוראה. הוא מוקסם מהפוטנציאל ההוראתיו החינוכי של תכנים אותם הוא צורך וחווה בעצמו ומתרגם אותם באופן מיידי להוראה ולחינוך. בנוסף, מגלה המורה המעורב חיבה תובענית לתלמידים המקבלת אותם מחד,אך תובעת מהם להשתנות מאידך. יש בו תשוקה לגדל תלמידים ולסייע להם להיות אנשים טובים יותר.

מחקר שעסק בזיהוי המאפיינים של מורים מעוררי השראה מתקף את מאפייני ההוראה מעוררת השראה שתוארו.[5]המחקר מעלה כי מורים מעוררי השראה הציגו רמת מקצועיות גבוהה הבאה לידי ביטוי במאפיינים כגון ניהול התנהגות, ניהול מרחב, ניהול זמן ומשאבים ביעילות, הגדרה מפורשת של ציפיות ויעדי למידה מאתגרים, ושימוש מיומן בשאלות ובמשוב ההופך את השיעורים לאינטראקטיביים ומרחיב את תחומי הלמידה. בנוסף, הפגינו המורים מעוררי ההשראה תשוקה מתמשכת להוראה ולקידום רווחתם של התלמידים ורמות גבוהות של מוטיבציה ומחויבות לתפקיד. עוד עלה כי המורים מעוררי השראה גילו רמה גבוהה של מעורבות מול תלמידיהם. הם התאפיינו ביחסים חיוביים עם התלמידים, הפגינו חום אמיתי ואמפתיה כלפי כל התלמידים בכיתה, כיבדו את התלמידים בהתנהגותם ובשיח שקיימו עמם, הניעו התלמידים למצות את הפוטנציאל שלהם, ביקשו וכיבדו את בחירותיהם של התלמידים והבהירו כי הם מצפים למיטב המאמצים של התלמידים בכתה. ברור אם כן כי הוראה מעוררת השראה היא מרכיב מרכזי וחשוב של בית ספר מעורר השראה. עם זאת עולה השאלה האם קיימים ביטויים נוספים של מנגנון ההשראה בבית הספר ההופכים אותו לבית ספר מעורר השראה? 

 

בית ספר מעורר השראה

התפישה המסורתית של חינוך מעורר השראה, השמה דגש בעיקר על הוראה מעוררת השראה, מתבססת על תפישת בית הספר כארגון היררכי, שבו המורה הוא מקור השראה אקטיבי ואילו התלמידים הם מקבלי השראה פסיביים בדרך כלל. אולם תפישות מודרניות יותר של בית הספר כארגון רשתי פתוח מאפשרות יישומים נוספים של מנגנון ההשראה בבית הספר בנוסף להוראה מעוררת השראה. בבית ספר המתפקד כארגון רשתי פועלים כל בעלי העניין של בית הספר (תלמידים, מורים, הנהלה, הורים, קהילה, בעלי עניין חיצוניים, ועוד) כצמתים המשתפים פעולה וידע ברשת הארגונית.[6]על פי תפישה זו בית הספר כארגון מהווה גם הוא צומת ברשת שיתופי פעולה וידע הכוללת ארגונים וגורמים נוספים כגון בתי ספר אחרים בארץ ובעולם, רשות מקומית, אקדמיה, צבא, ארגונים המגזר העסקי, ארגוני המגזר השלישי ועוד. פרדיגמה זו מאפשרת להרחיב את מושג בית הספר מעורר ההשראה בשלושה היבטים: הרחבת קהל מקורות ההשראה ומקבלי ההשראה, התייחסות למגוון רחב יותר של תחומי השראה, והכשרת תלמידים ומורים להיות מעוררי ומקבלי השראה אקטיביים ומיומנים.   

פרדיגמת בית הספר הרשתי מאפשרת מגוון רחב בהרבה של מקורות השראה ומקבלי השראה  מאשר תפישת בית הספר כארגון היררכי, התומכת בעיקר במורים כמקור ההשראה ובתלמידים כמקבלי השראה. על פי תפישה זו ניתן להגדיר כל צומת (בעל עניין) ברשת הפנימית והחיצונית של בית הספר כמקור השראה וכמקבל השראה פוטנציאלי בו זמנית. כך לדוגמה יכול מורה יכול להוות מקור השראה לא רק עבור התלמידים אלא גם עבור מורים אחרים בבית הספר או בקהילת עשייה חוצת בתי ספר של מורים; תלמידים יכולים להוות מקור השראה עבור תלמידים אחרים וגם עבור מורים בנושאים מסוימים בהם הם עוסקים וצוברים ניסיון כדוגמת תחום הטכנולוגיה; הורים בעלי הישגים יכולים להוות מקור השראה עבור כלל התלמידים בבית הספר ועוד. ברשת בעלי העניין החיצונית של בית הספר, יכולים גורמים חיצוניים, כגון בתי ספר אחרים, גורמי אקדמיה, צבא, מגזר עסקי וכד, להוות מקור השראה עבור תלמידים, מורים ועבור בית הספר כארגון.

יתר על כן, קיימים תחומים נוספים מעבר להוראה, בהם בית הספר יכול לעורר השראה. בית ספר מעורר השראה מדגים מגוון היבטים חדשים, פורצי דרך, הנתפשים כאפשריים וניתנים ליישום על ידי אחרים באופן המניע את המתבוננים בו לשינוי וצמיחה אישיים וארגוניים. בית הספר יכול להוות מקור השראה עבור מוסדות חינוך וארגונים נוספים במגוון תחומי פעילות פדגוגיים וארגוניים. בית ספר יכול לעורר השראה באופן בו הוא מיישם תחומים פדגוגיים כגון תפישה פדגוגית כללית, תכני ותוכניות לימודים, פרקטיקות למידה, פרקטיקות הערכה, תוצרים (מיומנויות, ידע ערכים וגישות). בית הספר יכול להיות מעורר השראה באופן בו הוא מתנהל כארגון בתחומים כגון עיצוב ומימוש חזון, תרבות ארגונית, יכולת תכנון וארגון, ניהול ממשקים עם העולם, יישום מרחבי למידה מתקדמים ושימוש בטכנולוגיות פורצות דרך. אחת הדרכים המתקדמות בהן יכול בית הספר לעורר השראה מתייחסת לאופן בו הוא פועל כמקבל השראה אקטיבי התר בהתמדה אחר מקורות השראה מארגונים בתחומים שונים ומקבל מהם השראה.  

אולם, תפקידו של בית הספר מעורר ההשראה אינו מסתיים בכך שהוא מאפשר לכל צומת ברשת להיות מקור השראה ומקבל השראה ובכך שהוא מעורר השראה במגוון תחומים בבעלי העניין הפנימיים והחיצוניים שלו. ברמה הגבוהה ביותר, תפקיד בית הספר מעורר ההשראה הוא לפתח בקרב תלמידים ומורים את התודעה והיכולות הנדרשות כדי לעורר השראה ולקבל השראה באופן אקטיבי. כמקורות השראה עליהם להיות מיומנים בהתנהגויות ובהעברת מסרים המעוררים השראה אצל אחרים. כמקבלי השראה עליהם להיות מיומנים בחיפוש מקורות השראה רלוונטיים במרחבי החיים, ביכולת לייצר מהם תובנות חדשות ורלוונטיות ולתרגם אותן לשינוי וצמיחה אישיים. תלמידים ומורים בעלי תודעה ויכולות אלו יוכלו למצות את מלוא הפוטנציאל של מנגנון ההשראה כמנוף לצמיחה האישית והארגונית שלהם. על בית הספר לספק לתלמידיו ומוריו חכות במקום דגים בתחום ההשראה כדי שיוכלו להתנהל באופן מיומן כמקורות השראה וכמקבלי השראה במשך כל חייהם. כלי אפשרי המסייע להפוך את בית הספר למעורר השראה הוא יישום תפישת הפדגוגיה מוטת העתיד המתכתבת עם תהליך ההשראה ומסייעת לקידומו.      

השראה ופדגוגיה מוטת עתיד

תפישת פדגוגיה מוטת העתיד, הכוללת את עקרונות הפרסונליות, השיתופיות, האי-פורמליות, הגלוקליות, התמורתיות והתכלול מתכתבת עם תהליכי ההשראה בחינוך.[7]מחד ניתן להסתייע בעקרונות פדגוגיה מוטת עתיד כדי לקדם תהליכי השראה בחינוך ומאידך ניתן ליישם תהליכי השראה בחינוך כדי לקדם את יישום עקרונות של פדגוגיה מוטת עתיד. יישום עיקרון הפרסונליות מסייע לקידום תהליך ההשראה בחינוך הדורש התאמה אישית של המסרים המועברים על ידי מקורות ההשראה לכל לומד, ומתן תמיכה ללומדים לפתח תובנות אישיות וליישמן לצמיחה אישית בדרכים הייחודיות להם. יישום עיקרון השיתופיות מסייע גם הוא לתהליך ההשראה שכן שיתוף פעולה וידע מגבירים את החשיפה של הלומדים למקורות השראה מגוונים. גם עיקרון אי-הפורמליות תומך בתהליך ההשראה על ידי העצמת יכולות קבלת ההשראה של הלומדים. כדי להיות מקבל השראה אקטיבי, התר באופן תמידי אחר מקורות השראה, נדרש מקבל ההשראה ליכולת למידה עמוקה ומשמעותית מכל דבר ואדם ובכל זמן ומצב, כלומר ליכולת למידה אי פורמלית. כמו כן, עיקרון הגלוקליות מסייע ליצירת הזדמנויות השראה מגוונות ומעצבות שכן הוא מייצר חשיפה למקורות השראה גלובליים, לוקליים ורב תרבותיים מגוונים מהם יכול מקבל ההשראה לייצר נקודת איזון גלוקלית אישית. בכיוון ההפוך, תהליך ההשראה יכול לסייע להתמודדות עם אתגר הגלוקליזציה על ידי תמיכה ביישום גלוקליות המאזנת באופן הרמוני בין ערכים גלובליים ולוקליים. התבססות על תהליך ההשראה מאפשרת למקבל ההשראה להתייחס לערכים גלובליים ולערכים לוקליים מסורתיים, לא כמקורות סמכות שיש לציית להם ולהעתיקם כפי שהם אלא כמקורות השראה ליצירת פרשנות ותובנות אישיות המובילות ליישום נקודת איזון הרמונית בין הגלובלי ללוקלי. בנוסף, יישום עיקרון התמורתיות מסייע לתהליך ההשראה על ידי חיזוק היכולות של מקור ההשראה ומקבל ההשראה ליצר ולהתחבר למערך אמונות דינמי אודות העולם בהתאם לנסיבות המציאות המשתנה. כדי לעשות כן נדרשים מקור ההשראה ומקבל ההשראה ליישם יכולות של חשיבת עתיד וזמישות מחשבתית כדי לייצר באופן מתמיד אמונות ותובנות חדשות לגבי המציאות המשתנה. בכיוון ההפוך, תהליכי השראה הם אחת הדרכים הנפוצות ביותר לפיתוח הבנה של המציאות המשתנה, חשיבת עתיד וזמישות. ולבסוף, יישום תהליך השראה יכול לסייע רבות ליישום עקרון התכלול. קבלת השראה ממגוון מקורות השראה מסייעת ללומד לפתח אמונות ותובנות לגבי העולם כבסיס לצמיחה אישית, ומעצימה את יכולתו לעצב לעצמו זהות ותכלית אישיים אותנטיים. 

סיכום

השראה מייצרת עבורנו אמונות ותובנות חדשות לגבי העולם ומניעה אותנו ליישמן בדרכנו הייחודית כדי להשיג שינוי וצמיחה אישיים. לאור היותה צורת למידה מתוחכמת ומעמיקה ביותר אפשר אולי להגדיר את מטרת החינוךכניסיון לעוררהשראה או אף ללמד כיצד לעורר ולקבל השראה. על פי התפישה המוצגת במאמר, בית הספר מעורר השראה הוא בית ספר הרואה בכל בעל עניין שלו מקור השראה ומקבל השראה פוטנציאלי, פועל לעורר ולקבל השראה כארגון בכל היבטי פעילותו הפדגוגיים והארגוניים, ומלמד תלמידים ומורים להפוך למקורות השראה ומקבלי השראה אקטיביים ומיומנים. על בתי הספר המעוניינים להפוך לבתי ספר מעוררי השראה להטמיע פרקטיקות המלמדות תלמידים ומורים להפוך למקורות השראה ולמקבלי השראה וליישם את עקרונות פדגוגיה מוטת עתיד לקידום תהליכי ההשראה בבית הספר. עם זאת יש לזכור כי קבלת השראה והרצון לרתום אותה לצמיחה אישית או ארגונית הן רק תחילתו של המסע אל השינוי והצמיחה. השגת השינוי והצמיחה תלויה ביישום מיומנויות הביצוע הנדרשות, כפי שציין יוהנס ברהמס כי "השראה ללא מיומנות כמוה כקנה נישא ברוח", ובהשקעת המאמץ הנדרש, כפי שהיטיב לבטא תומס אדיסון שאמר כי "הצלחה מורכבת מאחוז אחד של השראה ומתשעים ותשעה אחוזים של זיעה".