מגמות העתיד בתחומים השונים הן המנוע של פדגוגיה מוטת עתיד. אלמלא המציאות סביבנו היתה משתנה בצורה משמעותית ומהירה, כנראה שהמילים "רלוונטיות" ו"חינוך" לא היו מוצאות עצמן באותו משפט בכזו תכיפות. אך העולם אינו עומד במקום. הוא נע, דוהר וגועש, גליו מתנפצים על כל החזיתות, ולא תמיד יש לנו את הפנאי להמתין עד שהעסק יתייצב ורק אז לפעול.
משבר האקלים הוא כנראה הדוגמה הטובה ביותר לדחיפות העיסוק במגמות וחשיבותו. על קצה המזלג – רוב גדול מאוד של המומחים טוען כי אם כדור הארץ יגיע לטמפרטורה הגבוהה ב-1.5 מעלות צלזיוס מהטמפרטורה ששררה לפני המהפכה התעשיתית, ההשלכות יהיו דרמטיות. מערכות מורכבות עלולות להיות רגישות גם לשינויים קטנים, ושינוי קטן כמו ההתחממות הנ"ל עלול לבוא לידי ביטוי במגוון תחומים של חיינו ולהשפיע עליהם משמעותית, לעתים ללא היכר. זה כבר קורה, וזה יקרה גם כאן אצלנו, במדינה הקטנה שבמזרח התיכון גדוש האירועים החדשותיים.
"בשמלה (אדומה) ושתי צמות, ילדה קטנה, יחידה ותמה, עמדה ושאלה – למה?"
הכל התחיל בבית ספר אחד בשוודיה הרחוקה בשנת 2011. גרטה תונברג בת ה-8 למדה על משבר האקלים בבית הספר. העובדות היו לא פשוטות, והדיסוננס של חומרת המצב אל מול חוסר העשיה הגלובלי היה כה גדול, שבגיל 11 היא שקעה בדכאון, חדלה לאכול, לדבר וללכת לביה"ס. היא איבדה 10 ק"ג בתוך חודשיים בלבד.
כמה שנים מאוחר יותר, באוגוסט 2018, גרטה בת ה-15 החליטה לשבות מלימודים, ולשבת לבדה מול הפרמלנט עד הבחירות בשוודיה שעמדו להתקיים תוך מספר שבועות. בהתחלה היתה בודדה אבל העסק הלך והתחמם והצטרפו אליה קולות נוספים לשביתה. בשלב מסוים היא חזרה ללמוד והמשיכה לשבות בימי שישי בלבד. לאחרונה השלימה שנה שלמה של שביתות. תמונותיה ניצבת ובידה השלט בשוודית ("שביתה מלימודים למען האקלים") הפכו לסימן היכר שלה, לרוב בליווי זוג צמות. מה שמשתנה הוא הלבוש, בהתאם למזג האוויר הנשקף מהסביבה, גם בשלג וגם בחופשת הקיץ ("משבר האקלים אינו יוצא לחופשת קיץ וגם אנחנו לא").
צילום: דף הפייסבוק של גרטה
את ההשראה למחאה שלה קיבלה גרטה ממחאת תלמידי התיכון בארצות הברית שהתעוררה לאחר אחד מאירועי הירי הגדולים, בפארקלנד שבפלורידה. היא התרשמה מהפעולות הספונטניות של אנשים צעירים, ומההחלטה שלהם כי לא יוכלו לקבל יותר את המצב קיים.
הרצאת ה-TED שלה מחודש נובמבר הפכה לויראלית. תונברג סיפרה בה שאובחנה כבעלת תסמונת אספרגר, הפרעה טורדנית כפייתית ואילמות סלקטיבית. היא מדברת רק כאשר זה ממש נחוץ, ולאור המוני הראיונות והנאומים שלה בשנה האחרונה, ברורה חומרת המצב בעיניה. על התסמונת אמרה שבזכותה "אני יכולה לראות דברים מחוץ לקופסה". האספרגר מקנה לה, לדבריה, את האפשרות להיות מאוד ממוקדת בדבר אחד לאורך זמן רב. בלעדיו היתה ממשיכה בחייה ולא עוסקת בנושא בכלל, כך העריכה.
והאספרגר נותן לגרטה גם את נקודת המבט הייחודית שלה, נקודת מבט דיכוטומית, בינארית, שחור-או-לבן. באותה הרצאת TED היא שואלת "אם שריפת דלקי מאובנים מאיימת את עצם קיומנו, איך אנו יכולים סתם להמשיך כרגיל? מדוע אין שום מגבלות? מדוע לא הפכו את זה לבלתי חוקי?… אם הפליטות חייבות להיפסק, אז עלינו להפסיק את הפליטות".
גרטה מציבה את השאלות הנוקבות כפי שאף אחד אחר אינו מציגן. השיח האנושי מאופיין לרוב בנימוס וריכוך, רציונליזציות ופשרות, כיוון שתמיד "המציאות מורכבת" ו"זה לא כזה פשוט", והשיח זורם לכיוונים הפרגמטיים יותר, לעבר ה"אפשרי". אך גרטה מציגה עמדה חד משמעית, אשר נטועה עמוק בקרקע (המציאות) ואינה מרשה לעצמה להתכופף. לא מתפשרת על עמדתה, לא מתפשרת על האמת המדעית.
והכל בזכותה של ראיית השחור-לבן שלה. קולה הוא אחר מכל הקולות האחרים במקהלה הזועקת מזה עשורים את זעקת האדמה. קולה מאלץ את הצופות והצופים בהרצאת ה-TED שלה לעצור את ההקלטה ולשאול את עצמם/ן, מה עשו או יעשו בנידון. המראה שמציבה גרטה אל מול פני הצופה אינה נותנת מנוח – באיזה צד את/ה נמצא/ת?
"הלנו אתה אם לצרינו?"
גרטה תונברג מרצה ב-TED שטוקהולם, 2018
מניפת השפעה
משק כנפיה של גרטה הניע סופה ברחבי העולם. סופה חברתית, שמנסה לעצור את הסופות האקלימיות. פועלה הגיע בהדרגה לעוד ועוד אוזניים והשפיע על צעירים רבים לחולל משהו דומה בסביבה שלהם. שביתות מלימודים בימי שישי הפכו לשם דבר (תחת השמות Fridays for Future ו-School Strike for Climate) והתקיימו בכל יבשת, מאוסטרליה ועד לדרום אמריקה, כולל ישראל באמצע. השיא היה ב-15 במרץ, כאשר לפי ההערכות 1.4 מיליון תלמידים יצאו לרחובות בכ-120 מדינות.
תונברג הפכה, שלא מבחירתה, להיות הדמות המזוהה ביותר כיום עם המאבק הגלובלי נגד משבר האקלים. היא הוזמנה לנאום במקומות רבים, החל מעצרות מקומיות ברחבי אירופה וכלה בחלונות הגבוהים: הפרלמנט הבריטי, האסיפה הלאומית הצרפתית, הסנאט האיטלקי, בחלקם, כמו בפרלמנט האירופי (בתמונה), לא חששה להטיח את האמת הכואבת במקבלי ההחלטות אשר אינם עושים די, לטענתה. היא פגשה מנהיגים לא מעטים, חלקם, כמו האפיפיור פרנציסקוס, התבטאו בהמשך בנושא משבר האקלים. המחאות השונות שהתפתחו הביאו מדינות כמו אירלנד, בריטניה, קנדה וצרפת להכריז על "מצב חירום אקלימי", אם כי עוד מוקדם לדעת כיצד ישפיעו ההכרזות הללו על המדיניות.
לנאומיה ברחבי אירופה גרטה מגיעה רק בתחבורה קרקעית, בעיקר רכבות, כיוון שחדלה מלטוס בעקבות טביעת הרגל האקולוגית של הטיסות. להחלטה זו שלה הצטרפה גם הבחירה באורח חיים טבעוני, בשל ההשלכות הסביבתיות הקשות של תעשית המזון מן החי. משפחתה של גרטה הולכת בעקבותיה, וגם אימה, שהתפרנסה בעבר כזמרת אופרה שהופיעה ברחבי העולם, בחרה לבצע שינוי בחייה.
לאחרונה מצאה עצמה ניצבת לנוכח אחד האתגרים המשמעותיים ביותר עד כה – כיצד לחצות את האוקיינוס האטלנטי בלי לטוס, כדי להשתתף בכנס פעולה בנושא האקלים שיתקיים בספטמבר בניו יורק, ובועידת האו"ם בנושא האקלים בסנטיאגו, צ'ילה, בדצמבר. סימן שאלה גדול ריחף מעל הגעתה ליבשת אמריקה, אך לבסוף קיבלה הצעה לטרמפ בן כשבועיים על גבי סירה סולארית מהירה, אשר לה טביעת הרגל הפחמנית הנמוכה ביותר מבין האפשרויות שעמדו בפניה. ועל אף הסיכוי למחלת ים, ועל אף העובדה שזו עונת ההוריקנים, היא אכן עשתה את דרכה לשם והגיעה לפני מספר ימים. היא לקחה שנת שבתון מהלימודים בתיכון כדי להשתתף באירועים הללו באמריקה.
ההגעה לארצות הברית מהווה לא רק אתגר תחבורתי אלא גם מהותי, שכן נשיאה של מדינה זו ידוע בדעותיו ופעולותיו היוצאות כנגד הטוענים ל"משבר".
במהלך החודשים בהם תשהה בצד השני של האוקיינוס תודיע ועדת פרס נובל לשלום על הזוכה בפרס לשנה זו. שמה של תונברג כבר הוצע כמועמדת ואם תזכה היא תהיה הזוכה הצעירה ביותר בפרס.
תמונות של גרטה תונברג יחד עם בני נוער אחרים הן ממפגש של Fridays for Future בשם (SMILE (Summer Meeting In Lausanne Europe. המפגש התקיים בתחילת אוגוסט בשווייץ והשתתפו בו 450 בני נוער מכ-40 מדינות, במשך חמישה ימים.
מריח כמו רוח נעורים? לא רק
מבין המחאות השונות והארגונים הרבים הפועלים בנושא משבר האקלים, מחאת התלמידים היא המיוחדת ביותר בשל הקהל המשתתף בה, כמובן. הנושא אולי נתפס כעמום ואמורפי בעיני לא מעט מהשומעים, אך עבורם נושא זה מוחשי ביותר – מדובר בעתידם שלהם. תנועת התלמידים המוחים ניצבת לצד מחאות רבות אחרות של צעירים בנושאים שונים (כפי שהוזכר בנושא הירי בארה"ב, לדוגמה). אך מימדיה משמעותיים.
מחאת הצעירים והשביתות מלימודים אף הביאו את מזכ"ל אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט), מוחמד ברקינדו, להתבטא בדאגה אודות "אולי האיום הגדול ביותר להתקדמות התעשיה שלנו". הוא התייחס ל"שינוי משמעותי ומתגבר של דעת הקהל… נגד הנפט" וציין ששינוי זה "מתחיל… להכתיב מדיניות והחלטות של תאגידים, כולל השקעות בתעשיה". ואם לא היה ברור למי הוא מתכוון, הוא סיפר שחלק מהילדים של אנשי אופ"ק התחילו לשאול שאלות לגבי עתידם כיוון ש"הם רואים את חבריהם מוחים ברחובות כנגד התעשיה".
גרטה כמובן צייצה בשמחה: "תודה! המחמאה הגדולה ביותר שלנו עד כה!"
אך כמובן שמחאת האקלים אינה נחלתם של צעירים בלבד, ואין לפטור אותה ככזו. היא אינה עוד מחאה עתירת אופטימיות נעורים אופיינית או תחושה תמימה של שינוי אפשרי. היא מונעת מתחושת דחיפות וחרדה קיומית. ולראיה – בין המפגינים ניתן לראות גם משתתפים מהקצה השני של רצף הגילאים – סבים וסבתות הדואגים לעתיד נכדיהם ועושים את המקסימום שבאפשרות לעשות. גם אם זה אומר לשכב על הכביש ולהעצר מס' פעמים, כמו פיל קינגסטון (82) אשר מפגין מול הפרלמנט הבריטי למען נכדיו, כיוון שאינו רוצה שיסבלו.
התמונה שמשמאל נלקחה מכתבה על ההפגנות של תנועת XR (המרד בהכחדה, Extinction Rebellion) העולמית, אשר בזכות פעולותיה משבר האקלים בולט יותר ויותר בשנה האחרונה. היא נוסדה בחודש מאי 2018 בבריטניה, והניבה בסופו של דבר מחאות גדולות ומתוזמרות היטב של אנשים רבים ברחבי לונדון, כולל המוני עצורים. לתנועה יש שלוש דרישות ממקבלי ההחלטות, דרישות להן שותפה כמובן גם השלוחה הישראלית של ההתארגנות:
- הגידו את האמת – על הממשלות להגיד לציבור את האמת ולהכריז על מצב חירום אקלימי ואקולוגי.
- פעלו עכשיו – על הממשות לעצור את אובדן המגוון הביולוגי ולהפחית את פליטות גזי החממה לאפס עד שנת 2025.
- מעבר לפוליטיקה – על הממשלות להקים אסיפות אזרחים שיעסקו בצדק אקולוגי וליישם את החלטותיהן.
וגם בארץ
גרטה תונברג אמנם לא הגיעה עדיין למזרח התיכון במסגרת מסעותיה, אך רוחה כבר מנשבת כאן. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' סיפרה בנאום הבכורה שלה במליאה כי לגרטה היתה "השפעה עצומה" על החלטתה להכנס לפוליטיקה ולנסות להשפיע על המצב. חיימוביץ' גם ציטטה מדבריה של תונברג מעל דוכן הנואמים ואף פנתה אליה באנגלית. במצעד האקלים שנערך ב-29 במרץ בתל אביב וכלל תלמידים רבים, הונפו השנה גם שלטים עם דמותה של גרטה וציטוטים נבחרים מנאומיה.
אך מורשתה האמיתית של תונברג קרמה עור וגידים בהתארגנות של תלמידות ותלמידים כמוה, כאן בישראל.
שתיים ממובילות התארגנות התלמידים הן נועם נבות (17) מבית חשמונאי, שמתחילה כיתה י"ב בתיכון עתיד למדעים בלוד, וגלי סימון (14) מקיבוץ אלמוג, שמתחילה את כיתה ט' בתיכון אדם ואדמה בחצבה.
נועם נחשפה לנושא הסביבתי ובעיותיו כבר בכיתה ו' כאשר למדה בארצות הברית והשתתפה בפרויקט על טביעת הרגל הפחמנית אשר כלל בין השאר גם חשיפה לזיהום הים, ופסולת פלסטיק. "זה מאוד עניין אותי אבל הייתי צעירה וגם לא היה בכלל שיח של שינוי. זה היה מין דבר שמדברים עליו ומדחיקים אותו".
גלי נחשפה לנושא כאשר צפתה בכתבה בטלוויזיה על גרטה לפני מס' חודשים. "פתאום חטפתי 'וואו', למה אני לא עושה שום דבר בנושא ולמה אני עדיין לא יודעת על זה. הייתי בשוק שזה לא משהו שהוא מאוד בשיח, שזו פעם ראשונה שאני שומעת עליו. החלטתי שאני רוצה לתת יד לשינוי והצטרפתי לקבוצת הפעילים."
מתי הצטרפת למחאה בארץ?
נועם: נכנסתי לפעילות ממש בתחילת המחאה, ברגע ששמעתי שיש התארגנות בארץ קפצתי על ההזדמנות. זה התחיל מתלמידה בשם ענבל ווסלי ששלחה הודעת וואטסאפ שנתקלתי בה באחת הקבוצות ממש במקרה. יצרתי איתה קשר ונפגשנו כדי לראות איפה אני יכולה לעזור. היינו אז 15 חבר'ה, התחלתי בתור ראש צוות ממשל ולאט לאט עליתי ב'דרגות'.
גלי: אני הצטרפתי בשלב מאוד מתקדם ומפותח של המחאה בארץ, המחאה הראשונה שלי היתה השביתה שערכנו בירושלים, מחאה מאוד גדולה שבה הייתי מגאפוניסטית. כשזה הסתיים חשבתי לעצמי 'וואו, איך אני יכולה להתקדם ולתרום עוד'. דיברתי עם נועם והצטרפתי לקבוצת המובילים ולמספר צוותים.
איך זה התגבש?
נועם: אנחנו חלק מהתנועה העולמית Fridays for Future שגרטה מובילה. בכל יום שישי היא היתה שובתת ומתוך זה התפתחו המחאות העולמיות. ברגע ששמעו על זה בארץ התפתח הרעיון לעשות משהו דומה גם כאן. בסך הכל אנחנו בנות נוער, אף אחת מאיתנו לא בנתה תנועה, מחאה או פרוייקט. היו לנו הכישורים שלנו, השכל וקצת ליווי. התחלנו להתעסק בכמה עניינים מרכזיים. הראשון היה הדיגיטל, כלומר כל מה שקשור במדיה – הפצה באינסטגרם, פייסבוק – שאנחנו יודעים שבני נוער יגיעו אליה, כי המיקוד הוא להביא בני נוער בשלב זה. כחלק מהתנועה, לקרב אותם לנושא, לבנות עתיד אחר, אמירה אחרת, הווה אחר. הממשק השני שפעלנו בו היה ממשל, ניסחנו מכתב שנשלח למפלגות, מחלקן קיבלנו תשובה ומחלקן לא, הייתי בכמה כנסים עם פוליטיקאים 'סביבתיים' בניסיון לקדם את הרעיון ולהתחיל לעשות את הקישורים עם הארגונים הסביבתיים והעולם הסביבתי הפוליטי, שמלכתחילה הכוונה היא להשפיע עליו.
אילו מחאות היו עד כה?
נועם: המחאה העולמית הגדולה הראשונה היתה ב-15 במרץ. אנחנו החלטנו שלא נכון יהיה בשלב הזה לקיים את המחאה במוקד אחד, אלא לפזר בהרבה מוקדים בארץ. היו כ-13 מקומות, העיקריים היו ירושלים, צפון, דרום, תל אביב, שפלה ושרון. בתל אביב למשל כ-250 איש, ברמת גן כ-200 ובסך הכל למעלה מאלף תלמידים.
למחאה השניה שלנו ב-21.5 בירושלים (צעדה מבית המשפט העליון לכנסת, ש.ל.) הגיעו 500-600 תלמידים וזו היתה שביתה מלאה מלימודים באותו יום, אנחנו ארגנו הסעות והיו גם מורים שהגיעו עם התלמידים שלהם.
היתה לנו לאחרונה גם פעילות בשם Die-In בקניון עזריאלי ובשרונה מרקט וצפויות עוד פעילויות באוגוסט וספטמבר. זה מה שהיה בינתיים, כל דבר כזה דורש המון עבודה.
תהיה עוד מחאה אזורית בספטמבר הקרוב, וגם מחאה ארצית בספטמבר, כחלק מהשביתה הכללית המתוכננת של המשק.
האם מה שמתוכנן לספטמבר יתחבר להשבתה העולמית הצפויה?
חלק כן וחלק לא. יש שני מועדים עולמיים – ב-27.9 מתוכננת שביתה כללית של המשק, שגם אנחנו ניקח בה חלק יחד עם ארגונים סביבתיים נוספים. זה אירוע שאנחנו לוקחים בו חלק כתנועה, אבל הוא לא אירוע שלנו. ב-20.9 תתקיים שוב מחאה עולמית של Fridays for Future בלמעלה מאלף ערים ברחבי העולם. ובנוסף אנחנו מתכננים מיצג משמעותי ב-1 בספטמבר, בלי קשר למה שקורה בתנועה העולמית, מחאה על ה"עסקים כרגיל" (וזה מה שהם עשו. ש.ל.).
כשמדובר במאבק שמכוון כלפי מקבלי החלטות ברמה ממשלתית, באופן טבעי הדרישות שמציגים המוחים ברחבי העולם וגם בארץ מופנות להנהגת המדינה בכלל ולא למערכת החינוך בפרט. מה הייתן מצפות שישתנה במערכת החינוך?
גלי: אני חושבת שזה העניין שהכי בוער כרגע והכי דחוף לטפל בו. אנחנו לא שומעים עליו כמעט. אני מקווה שאיכשהו נצליח להכניס את זה לסדר היום, לשיח היומיומי או לתכנית הלימודים, כדי שתעלה המודעות. ברגע שתעלה המודעות יהיו עוד חבר'ה כמוני וכמו נועם שיחליטו 'וואלה, אני רוצה לעשות עם זה משהו'. כך הגוש המשפיע יגדל מאוד מאוד. ככל שהוא יהיה יותר גדול נצליח להשפיע על יותר גורמים. גם מבחינה אקטואלית זה נושא שכמעט לא מוזכר. אם נצליח להכניס את זה למערכת החינוך זה גם יכנס מאוד חזק לשיח היומיומי, כי התלמידים ידעו, ההורים ידעו והמורים ידעו. זו מחזוריות די מתבקשת.
האם במסגרת הלימודים שלכן עד כה נחשפתן לנושא?
בכלל לא. זה לא הוזכר בשום שיעור, שום שיעור לא עסק בזה. אפילו כשלומדים בכיתות נמוכות כמו ה'-ו' על כדור הארץ בשיעורי מדעים, לא נאמר כלום על המשבר ועל המצב בו נמצא כדור הארץ. זה משהו אבסורדי לדעתי.
גם כשמדברים על איכות סביבה, מגיעים לפלסטיק, לחד-פעמי, החור באוזון. אין בזה שום נגיעה במשבר הנוכחי שאנו נמצאים בו.
נועם: אני נחשפתי דרך מערכת החינוך – גם בישראל וגם בארצות הברית – בעיקר לעניין המיחזור והפלסטיק, שהם נושאים סופר-חשובים, אבל… אני לא חושבת שהבעיה היא כמות מידע. כלומר, אם כשהיו מסבירים לי בכיתות א'-ב' שחשוב למחזר היו קודם כל מסבירים שצריך לקנות פחות ולהפחית את כמות הפסולת שאני מייצרת, פסולת שאינה מתכלה ושאחר כך עלינו למצוא לה פתרונות… שם הבעיה. אם היו מסבירים לי שהבעיה מתחילה בזה שאני לא שמה לב לכמה אני קונה, כמה אני זורקת, או מה אני קונה, אז הדברים היו נראים אחרת. ב-11 השנים שלי במערכת, נחשפתי לזה רק כשהייתי קטנה. בשלב מסוים הפסיקו לדבר על זה לגמרי. אם לא היתה מתרחשת המחאה, לעולם לא הייתי נחשפת למה שקורה בעולם, למשבר האקלים. למשל, לא הייתי יודעת שיש חברות ענק שאין לי גישה אליהן בתור אזרח פשוט, אך הן משפיעות על החיים שלי, העתיד שלי וההווה שלי, ועל העתיד של הילדים שלי…
אחת הדרישות שלנו היא שיהיו תכניות לימוד מעמיקות מכיתה א' עד י"ב בנושא משבר האקלים. אנשים חושבים שכשאתה נכנס לנושא של משבר האקלים אתה נהיה היפי ירוק שכל הזמן מדבר על זה שכולנו הולכים למות. לא, ממש ממש לא. כשנכנסים לנושא הופכים להיות בן אדם יותר מודע. אני היום מודעת יותר למה שאני אוכלת, מודעת למה שאני קונה, מודעת לאן אני הולכת, במה אני נוסעת. במיוחד כשמגיעים לגיל שבו כבר צריך אוטו, לומדים לחשוב איפה התחבורה הציבורית, איך אפשר לנצל אותה הכי טוב. להיות אדם סביבתי זה להיות במודעות אקטואלית-אקולוגית תמיד. אם מערכת החינוך היתה יוצרת תשתית שמחבקת את זה, שתומכת בזה, שמקדמת את זה, אז לי היה הרבה יותר קל להיות סביבתית, וגם לעוד עשרות אלפי תלמידים שגם אם הם רוצים היום, זה כל כך קשה, משהו שחייבים להשקיע בו. כך שאם אין לך תשוקה מטורפת לנושא, אתה לא תעשה את זה. וכולנו סובלים מזה בסופו של דבר.
מלבד תכנים, יש עוד משהו שהייתן רוצות לראות בהתנהלות בתי הספר, במערכת החינוך?
המערכת היום מחנכת בצורה מאוד רדודה, כמו שאני תופסת אותה. יש X מידע להעביר, העברתי אותו, אפשר להמשיך הלאה, עושים וי. את המידע שהיה צריך להקנות, הקניתי. אבל באופן עקרוני זה לא באמת עובד ככה. לחנך זה עניין הדרגתי, עניין תהליכי. אנחנו לא מצפים שילמדו תלמידים בכיתה א' ובכיתה י"ב בדיוק את אותו תוכן. בכיתה א' אפשר ללמד את הילד על האוכל שהוא יכול לקנות, על תרומת בגדים או שמירתם – לחשוב פעמיים. ובכיתה י"ב יהיה אדם שכבר אפשר לדבר איתו על איך משנים דברים ברמה גלובלית. זה מה שאני הייתי רוצה לראות. מחשבה יותר מעמיקה, הסתכלות יותר רחבה, על התהליכים שכל תלמיד ותלמידה עוברים.
האם יש כישורים או כלים שחסרים לתלמידים לדעתכן, מעבר למודעות לעובדות?
באקטיביזם אפשר לראות שלתלמידים ולתלמידות בדרך כלל יש את כל התכונות וכל המיומנויות, יש להם הכל בפנים. רק צריך לתת להם את הפלטפורמה המתאימה. האינטליגנציה, הבגרות, היוזמות, הפתרונות, החשיבה היצירתית – בחיים שלי לא ראיתי את זה כמו שראיתי את זה במחאה עם התלמידים והתלמידות האלה. ויצא לי לעבוד עם אנשים מבוגרים יותר ולשמוע פתרונות כלכליים-גלובליים, למשל. מהתלמידים שמעתי דברים מדהימים ומופלאים. וההבדל בין מה שקורה פה למה שקורה במע' החינוך הוא הפלטפורמה, זה ההבדל. תגיד להם 'הנה, קחו, תעשו מה שאתם רוצים, אין לכם מישהו שיווסת אתכם, אתם לא צריכים אישורים, תביאו לשינויים בצורה שמכבדת אתכם ומכבדת אחרים'.
גלי: מהניסיון שלי לגבי עצמי ומה שראיתי מתלמידים אחרים, המחאה מוציאה דברים שאתה לא יודע על עצמך, דברים שלא יכולת להוציא אותם במקום אחר. יכולות דיבור, ידע. זה מה שיפה באקטיביזם. האקטיביזם מאוד מעצים. ברגע שיש פלטפורמה מתאימה, פלטפורמה של תלמידים שאכפת להם מאוד ממשהו – זה גם מאוד חשוב לסביבה וגם חשוב לבן אדם שאנחנו. זה משהו שאנחנו לא יכולים לקבל בבית הספר או בתנועת נוער או בפלטפורמות אחרות.
נועם: אני באמת מאמינה שביה"ס יכול להציע דבר כזה. ההבדל העיקרי הוא האמונה שמי שמדברת איתי היא בעלת מסוגלות כמוני, והיכולת לתמוך בה. חלק גדול ממה שקורה זה יצירה של קהילה. אחד הדברים שעשינו במהלך הקיץ היה כנס פעילים. גם כפלטפורמה מקצועית כדי להעביר הכשרות, וגם כדי לאפשר לכל התלמידים והתלמידות לבנות קהילתיות. אתם לא לבד במצב הזה ואתם לא לבד בתשוקה, בפחד, בדאגה או בזלזול שחשים מאחרים. וגם אחרי כל פעולה שלנו יש לנו סיכום ביחד לצורך זה. אני באמת מאמינה שגם משרד החינוך לגמרי מסוגל להעניק דבר כזה ומתוך הראיה הזו באות הדרישות שלנו.
למשרד החינוך יש מקום לפעול אפילו עכשיו, בלי שינוי מערכתי גדול. הדבר הכי משמעותי שאפשר לתת הוא תמיכה. מורים שמגיעים עם התלמידים למחאה, זו אמירה. בלי דרישה רשמית, בלי פוליטיקה, בלי בירוקרטיה – זה הרצון שיתמכו בנו. אנחנו תלמידים, אנחנו תוצר של המערכת, והתמיכה הזו שווה המון. תמיכה ממורים, מנהלים, מהרמה הפדגוגית. כל תמיכה שמגיעה ממשרד החינוך היא משמעותית. כשמורה אומר "אני מאמין בך ולך תעשה את מה שאתה מאמין בו" זה שווה הכל.
משהו נוסף שהייתן רוצות לומר לבעלי תפקיד כלשהם?
גלי: הכנסת משבר האקלים לחינוך תהיה הכי אפקטיבית. אני מאוד מאמינה בחינוך, הכל מתחיל שם. ברגע שזה ייכנס לנו לחינוך, זה יכנס לנו לתודעה מאוד מאוד עמוק. לכולנו, גם לתלמידים וגם לאנשים בכלל.
נועם: הייתי רוצה לנער את המבוגרים שאני שומעת מהם "יהיה בסדר", לנער ולומר להם שיהיה בסדר רק אם נעשה שיהיה בסדר. לארגון "מגמה ירוקה" יש משפט שאני ממש אוהבת – "אין תקווה בלי פעולה". הייתי מאוד רוצה לומר: 'תפעל איתי. בוא, תהיה איתי ביחד בזה'. זה מה שהייתי רוצה, מכל בן אדם במשרד החינוך, ובכלל.
גלי: הבעיה הכי גדולה שלנו כאנושות וכאומה זה ה"יהיה בסדר". אם אנחנו לא נגרום שיהיה בסדר, לא יהיה פה בסדר. הגישה של "אל תדאגו, יהיה בסדר" תוביל בסוף לחורבן כדור הארץ אם באמת לא נעשה כלום.
החינוך במציאות המשתנה – אתגר הרלוונטיות
לקראת סיום, נחזור לבית הספר של גרטה תונברג. המקום בו היא נחשפה לעולם המורכב אליו היא תצא כשתסיים את לימודיה. שם זה קרה, שם נפקחו עיניה.
למגמות העתיד יש "חיים" משלהן. "השינוי מגיע, בין אם תרצו בכך או לא", אמרה גרטה בהתייחס לשינוי החברתי המתרחש. אך אמירה זו נכונה לחלוטין גם לגבי משבר האקלים עצמו. שינויי האקלים מתרחשים, והם לא יעצרו מחר בבוקר. התחושה של אזרחי ישראל היא כי "ישנן צרות גדולות יותר", כמאמר השיר הישן. אך תחושה זו שגויה. ישראל חשה כבר עתה ועוד תמשיך לחוש את השינויים באקלים, בחלק מהפרמטרים אף יותר מאשר במקומות אחרים בעולם. לסוגיות כמו מצוקת מים, עלית טמפרטורות, בריאות הציבור ועוד, יש להוסיף השפעות גיאו-פוליטיות ייחודיות לסביבה בה אנו חיים, בין אם מדובר על מלחמות מים או פליטי אקלים.
המציאות משתנה סביבנו ללא הרף ומאתגרת אותנו למלא את חובתנו המקצועית והמוסרית, ולשמר את רלוונטיות החינוך.
כשהתייחסה לחוסר הידע שיש לרוב האנשים בנושא משבר האקלים, השלכותיו ומה שניתן לעשות לגביו, אמרה גרטה "מעולם לא סופר לנו. או חשוב יותר – מעולם לא סופר לנו בידי האנשים הנכונים". היא אמרה זאת בשם הציבור כולו, והפנתה אצבע ככל הנראה כלפי מקבלי ההחלטות, המדענים והתקשורת.
לו היתה נדרשת לשאלה מיהם "האנשים הנכונים" מנקודת מבט של תלמידים, לבטח היתה מסכימה עם נועם וגלי – אנשי החינוך.
"…עמדה ושאלה למה?
וכל הגדולים וכל החכמים, עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה."
רשימת צפיה מומלצת | גרטה תונברג
נאום בפני ועידת שינוי האקלים של האו"ם, פולין 2018
נאום בפסגה עולמית, אוסטריה 2019
נאום בפני הפרלמנט האירופי, סטרסבורג 2019
נאום באסיפה הלאומית, צרפת 2019
כתבה עליה ועל השפעתה, Great Big Story
כתבה עליה ועל השפעתה, Now This
קרדיט צילומים
תודה למייקל באקלנד (16) מבי"ס קשת במזכרת בתיה אשר נכח, השתתף בקבוצות העבודה וסייע בהשגת התמונות ממפגש SMILE.
תמונת הכותרת: ציור קיר באדיבות האמן הבריטי ג'ודי תומאס, מבריסטול, בריטניה.
פרסומות מן העתיד
עיצוב גרפי: KinspiritDesign
בהשראת המיזמים: Futurematic | Pawn Tomorrow by Extrapolation Factory
טקסטים: שמוליק לוטטי
