סבא שלי היה קוסם
סבא שלי, סבא חֶֶֶיה (קיצור של נחמיה) היה קוסם. הוא ידע כל דבר, בנה לבד את הבית שלו, המציא וחקר בלי סוף והדהים אותי בוורסטיליות של יכולותיו. הוא היה חשמלאי, יזם, בעל מפעל, מכין יין, נגר, צלם, בשלן ומתקן על. סבא לימד אותי להתבונן בדברים עם עיניים גמישות ביחס ל"ייעוד" שלהם- מקרר ישן הפך להיות מתקן לייבוש מזון, סיבי זכוכית משולבי סרטי עטיפת מתנות הפכו לאהיל בסלון ואפילו שקיות החלב נשטפו והתייבשו וחיכו לגלגולן החדש כשקיות וואקום לאחסון והקפאת מזון (בשל איכות וחוזק החומר מהן הן עשויות). סבא ידע ה-כ-ל ובכל פעם שהייתי צריכה לדעת איך לעשות משהו (לא היה גוגל) התקשרתי אליו..
אמא שלי, שולה, גם קוסמת.. היא לימדה אותי לשפץ את הבית, להחליף שקעי חשמל, להמציא רעיונות לעסקים חדשים, למצוא דרך להיענות לבקשות של תחפושות מגוונות וגם פתרונות יצירתיים לכל בקשת לעוגת יומולדת בצורות משונות (לפני עידן בצק הסוכר…). אל תדאגו- גם אבא שלי, עודד, קוסם. הוא יודע לתקן, לתפור, לערבב חומרים, לשפץ ולהפוך "זבל" לזהב..
למה אני מספרת לכם את כל זה? כי ניסיתי להבין מה פשר המשיכה שלי לתנועת המייקרים
(Maker movement) שאליה נחשפתי לפני כחמש שנים, בעזרתו האדיבה של ארנון זמיר שהפך להיות חבר טוב וגם שותף לעשייה חינוכית שלי בתחום של מייקינג. הבנתי שזה פשוט "מרגיש לי בית", כי כל העקרונות שבאים לידי ביטוי במרחב הזה הם צדדים שונים של האווירה שבה גדלתי.
המסע הארוך שלי במערכת החינוך, בליווי תהליכי שינוי וחדשנות אפשר לי לראות את החיבוריות הטבעית והמתבקשת בין שני העולמות והוביל אותי להקים עם ארנון, טלי ומתן את מיזם מייקינג חינוך .
במאמר הזה אתמקד בהמשגת שבעה מאפיינים של מייקינג שמהווים, בעיני, את הלב הפועם של התחום וחיבורו לחינוך. מה שמושך ומקסים נשות ואנשי חינוך בכל העולם וגורם להם לקפוץ למים ולהתחיל לעשות דברים..
מה זה מייקינג? ומהו מייקרספייס (Makerspace)?
מייקינג היא תנועה שנוצרה כשתרבות ה- Do It Yourself) DIY) פגשה את ההאצה הטכנולוגית.
הטכנולוגיה של המאה ה-21 מביאה איתה הפשטה וריבוי של אפשרויות ייצור, שיתוף והנעה של ידע, ממשקים חדשים וזמינים שמפגישים עולם של חומרה ותוכנה- דיגיטליות וחומריות.
מי שאחראי לזהות ולתאר טכנולוגיות שעומדות להשפיע על הלמידה במערכות חינוך- פרוייקט מחקר מתמשך שנקרא דו"ח הורייזן- מסמנים משנת 2015 את הקמתם של מייקרספייס כמגמה מיידית של אימוץ טכנולוגיה לטובת החינוך. מאז, כותבי הדו"ח מתמידים ומציינים זאת כל שנה בדו"ח החדש, כולל בדיווח המקדים לדו"ח של 2018 (עמ' 8).
המרחב המייקרי מתואר כמרחב פיזי סדנאי המציע כלים וחוויות למידה הנדרשים כדי לעזור לאנשים להוציא לפועל את רעיונותיהם. זה מרחב שמתואם עם המיומנויות הנדרשות לא.נשים במאה הזו. מאה שבה היכולת ליצור, לברוא, להמציא, לשנות ולהשתנות הופכת להיות מרכזית בסט המיומנויות האישי של כל אחד ואחת.
הכוח המניע של המרחבים הללו היא קהילת המייקרים- קהילה מגוונת המורכבת מגיקים של טכנולוגיה, מהנדסים, מעצבים, ממציאים, רעיונאים וכל מי שבוערת בו התשוקה ליצור ולעשות. מייקינג מושך א.נשים מכל הגילאים וממגוון רקעים ויכולות לחלל עשייה שבו מתנסים, עושים איטרציות ויוצרים. מרחב שבו יצירתיות, עיצוב והנדסה בשילוב עם טכנולוגיות ייצור בתלת מימד (מדפסות, חותכי לייזר, כרסומות ועוד) מצטרפים ליכולות ייצור ותיקות כמו נגרות, תפירה או רתכות כדי ליצור "מגרש משחקים" חדש ורלוונטי.
בפלטפורמה כזו ניתן ליצור תהליכי למידה יצירתיים, הכוללים חשיבה מסדר גבוה, מבוססי בעיות/ אתגרים וזאת דרך למידה התנסותית וישירה עם הידיים. בתחתית המאמר אצרף עוד מקורות ללמידה על הנושא.
שבעת עקרונות הקסם שלי המשרטטים את גבולות "ארגז החול" של מייקינג וחינוך
- עשייה-
כשמו כן היא- מייקינג היא תנועה של עשייה פיזית. כל המרחב והעניין ממוקד ביצירה ממשית בידיים. המוחשיות היא הכוח המניע של התחום ועומד בקונטרסט עם הנטייה רבת השנים במערכות חינוך להתרחק מהמעשה אל מרחב אינטלקטואלי מילולי, רעיוני וקונספטואלי כמעט באופן מוחלט.
תנועת המייקינג מפציעה ואומרת- Make! then talk.
תנועה כזו של עשייה נעוצה בעיני בלב התרבות הישראלית- המדינה שלנו היא תוצר של עשייה המצאתית לומדת תוך כדי תנועה. במקביל, רבים ההוגים המשמעותיים כדוגמת ג'ון דיואי ששמים את הלמידה מתוך התנסות ועשייה קונקרטית כגורם מפתח למשמעות והעמקה בתהליכי למידה והתפתחות. - יצירתיות ועיצוב-
תחום העיצוב חצה כבר מזמן את גבולות מקצועות העיצוב אל המרחב התהליכי הארגוני והחינוכי עם השימוש בשפה התהליכית העיצובית כדרך לפתרון בעיות מורכבת (חשיבה עיצובית).
לצד הקונספט החשיבתי נמצא תהליך המקור. כל מי שרוצה לייצר משהו- מכונה, צעצוע, תיק, רובוט או תחפושת נדרש לעבור את התהליך העיצובי: מרעיון לסקיצה לתכנון לעבודה ועד לתוצר.
אבל (וזה אבל חשוב) התוצר הוא לא תוצר סופי. התהליך העיצובי כולל איטרציות וביצוע מחודש כי כל מי שיצר משהו בידיים יודע שיש הרבה מה ללמוד מהגרסא הראשונה.. הפער בין התכנון לביצוע, או הבנה מחודש של בעיה תכנונית אל מול תכלית, או הבנה שיש צורך לשנות את החומר כי נדרשת איכות שונה וכדומה הן תובנות שעולות רק מתוך ההתנסות והעשייה ומכוונות את הפיתוח המתמשך והגמיש. הגמישות, הבנת הבעיות שיצרו תוצר שונה מהמתוכנן, התכנון המחודש- כל אלה מכילות מיומנויות יצירתיות, חשיבה ביקורתית וגם פיתוח אישי-רגשי שמותאם למיומנויות המאה ה-21. - מולטי-
מייקינג בטבעו הוא מולטי-דיסיפלינרי. זה בעיני ההבדל בין נגרות/ בישול/ תפירה/ ריתוך / קדרות/ אלקטרוניקה או כל תחום עשייה אחר שהוא נטו הוא לבין מייקינג. שילוב בין תחומי ורב תחומי הוא
חלק מהקסם. הוא גם מולטי כי הוא מביא יחד חומרי גלם שונים ומשונים (פעמים רבות ממה שנמצא זמין סביב)ומשתמש בהם באופן שונה מההרגל.
בנוסף, ולא פחות חשוב, מייקינג הוא מולטי גם כי הוא פרסונלי ומלא באפשרויות– כל אחת ואחד עושה משהו ייחודי, אישי ואחר. ארנון אומר תמיד שאם כולם עושים את אותו הדבר- זו סדנא, אם כל אחד עושה משהו ייחודי אנחנו במייקרספייס.. - פיצוח-
אנחנו נמצאים כאן בזירה של למידה מבוססת אתגר, או Problem based learning, כך שהתשתית היא פתרון בעיות. זוהי מיומנויות מרכזית וקריטית במאה ה-21 (וכזו שילדות וילדי מערכת החינוך הישראלית לא טובים בה במיוחד). זה המקום לפתח את שריר ההמצאה ובשביל כך צריך לדעת לחלום, לתכנן, לעשות ולא פחות חשוב- להיכשל. אחד הביטויים האהובים עלי הוא failing forward ("להיכשל קדימה"). כולנו יודעים כמה כישלון משמעותי ללמידה, אבל מערכת החינוך מכוונת לתרבות של הימנעות מכישלון. כמובן שיש מרחבים בהם מורים מנסים ללמד אחרת אך זהו היוצא מן הכלל. על מנת לנוע קדימה, להעז, להמציא וליזום צריך לדעת להיכשל- גם להכיל את הכישלון מבחינה רגשית וגם לדעת איך להסיק ממנו מסקנות וללמוד באמצעותו. כל אלה דורשים אימון ממשי, לא תיאורטי. - עוצמה אישית-
למידה מתוך משיכה, סקרנות ועניין (בניגוד לדחיפה והכרח)בעלת מרכיב רחב של בחירה היא למידה רלוונטית. במייקינג מתעסקים סביב מה שמושך ומעניין ובוחרים מה רוצים לעשות. מעבר להיבט תשתיתי חשוב זה, מייקינג בונה בקרב הא.נשים העוסקים בה (ולא משנה גילם) ביטחון יצירתי–
נושא קריטי להבנה שכולן וכולם יכולים לקחת חלק בעשייה. מייקינג ומייקרספייס דורשים במרחב שלהם מגוון קולות, אנשים ויכולות. במקביל לפיתוח היכולת להסתמכות עצמית, יש מציאת קול אישי, ביטוי אישי ועניין אישי כדי להיות משמעותי כחלק מצוות וקהילה. וזה העיקרון הבא.. - קהילה-
תרבות המייקינג, כמו גם העשייה עצמה מונחת ומושתת על כוחה של קהילה מגוונת. צוות לומדים ועושים בעלי קישורים, ניסיון ומיומנויות מגוונות שעובד ביחד ויוצר. התרבות המייקרית היא תרבות של קוד פתוח ושיתופיות- השיתוף הוא חלק מרכזי ומהותי מהתרבות ואתרים כדוגמת Instructables או ערוצי יוטיוב כדוגמת I like to make stuff הם עדות חיה לזה. דייל דוהרטי (Dale Dougherty) שנחשב על ידי רבים כ"אבא" של תנועת המייקרים מדבר על המעבר מעשה זאת בעצמך (DIY) ל"עשה זאת ביחד" (DIT) או "עשה זאת עם אחרים" (DIWO) – מקבילה מעניינת למעבר מלמידה עצמית לפדגוגיה שיתופית. - למידה מתמשכת-
כולם כבר מכירים בחשיבות של למידה לאורך החיים במציאות משתנה. כאן יש תרבות שהיא life long learning in action. תרבות שמקדשת למידה מתמשכת, תרבות שבדיאלוג ובמגע מיידי וישיר עם אספקטים שונים של חדשנות טכנולוגית וכזו שעל תשתית הקוד הפתוח, השיתוף וקהילה לומדת, מניעה ומאפשרת לימוד מתמשך מרתק רלוונטי ובערוצים מגוונים.
ולקינוח המלצה חמה חמה- אל (רק) תלמדו על מייקינג- תתנסו ותעשו!
ללמידה
מייקינג כתפיסה חינוכית, וובינר על מייקינג בדו"ח הורייזן 2015
איך נראה מייקרספייס?
על הכותבת | יעל דורון דרורי
מנהלת פדגוגית במיזם שין שבע- מייקינג חינוך, מרצה ויועצת לחדשנות טכנולוגיה וחינוך, מרצה באוניברסיטת בר אילן ויזמת בתחום החשיבה הגמישה. קודם לכן, ניהלה יעל את Education for Google בישראל ועבדה כמנהלת פדגוגית בארגון ”ערי חינוך“ המקדם חדשנות חינוכית. סקרנית כרונית, מייקרית לעת פורים ועוגות יומולדת ומתעניינת סדרתית.
