פרקטיקות הוראה באוכלוסיות מוחלשות

לשם הוראה מיטבית בקרב אוכ' מוחלשות, יש לעבוד לפי העקרונות המנחים הבאים:

• קשר מורה-תלמיד: כבסיס למעורבות בנעשה בביה"ס, לשם קידום פניות רגשית ללמידה, לשם רווחה כללית של התלמיד ועבודה אישית אפקטיבית איתו. יש לחתור למסר עקבי וחד משמעי של אכפתיות מהתלמיד; לא מוותר עליך, אבל גם לא מוותר לך.

• תפקודים ניהוליים: על ההוראה לקחת בחשבון את קשיי התלמידים בתחום זה. יש להבנות את ההוראה כך שתהלום את הקושי של התלמידים (למשל, תכיל "פיגומים" עבור מי שקשה לו בהיבטים אלו) וגם כך שתקדם את התלמידים = תוך כדי הוראת תחומי הדעת, ליווי התלמידים לרכישת מיומנויות אלו.

• אוריינות שפתית: משימה שאינה באחריות מורה לשפה בלבד, יכולה וצריכה להתקיים במגוון במות לימודיות, גם לא באופן מוצהר אלא באופן שלוב בלמידת תחומי דעת אחרים. גם כאן, יתבטא העניין בשני אופנים, הוראה שלוקחת בחשבון את הקושי, וגם מקדמת את התלמידים לשיפור בתחום.
  
  
• אחריות: יש להשתמש באינטראקציות של ההוראה כדי לחתור למצב בו התלמידים לוקחים אחריות על הלמידה שלהם. זהו המפתח להצלחה גם בהווה ובנוגע להישגים קונקרטיים, ויש בכך גם ערך חינוכי הנוגע לעתידו של התלמיד ולעיצובו כאדם שלוקח אחריות על חייו.

• מסוגלות: לא – "אמרו לי שאני יכול, אז אני מאמין שאני מסוגל", אלא: "התנסיתי ונוכחתי שאני יכול, לכן אני יודע שאני מסוגל". להציב רף אשר כן מושך למעלה, אבל נמצא בטווח ריאלי. לפרוט את התהליך ליעדים קטנים, ברי השגה, שמאפשרים חוויות רציפות של הצלחה.