התהליך בו מתחילות ומתקיימות פעילויות מכוונות-מטרה. על פי המודל המפצה (expectancy-value theory), המוטיבציה תלויה בציפייה להצלחה ובערך הנתפס. תיאוריית הייחוס (Attribution theory) מתמקדת בייחוס הסיבתי שהלומדים יוצרים כדי להסביר את תוצאות הפעילות, ומסווגת את אלה מבחינת המיקום שלהם, היציבות והשליטה בהם. התיאוריה החברתית-קוגניטיבית (Social-cognitive theory) מדגישה את היעילות העצמית כגורם העיקרי לפעולה הנובעת ממוטיבציה, ומזהה גם רמזים המשפיעים על היכולת העצמית העתידית ותומכים בלמידה בוויסות עצמי. תיאוריית התמצאות המטרה (Goal orientation theory) מציעה כי הלומדים נוטים לעסוק במשימות עם חשש לגבי שליטה בתוכן (מטרת שליטה, הנובעת מתודעת צמיחה בכל הקשור לאינטליגנציה ולמידה) או לגבי ביצוע טוב יותר מאחרים או הימנעות מכישלון (מטרות ביצועים, הנובעות מתודעה מקובעת). תיאוריית ההגדרה העצמית (self-determination theory) מציעה שביצועים מיטביים נובעים מפעולות המונעות על ידי אינטרסים מהותיים או מערכים חיצוניים שהשתלבו והופנמו.
