תרגיל הטלפונים | המרכז למעצבי חדשנות, לב רם

בסגירת התרגיל מומלץ להדגיש את אחד הרעיונות הבאים:

א. אילוצים מגבירים יצירתיות

– בדרך כלל בסבב הראשון (בהכרות ״רגילה״) עולים דברים טריוויאלים (שם, מגורים, תפקיד מקצועי…) וגם פרטי מידע בהתאם להקשר (אם אנחנו באסיפת הורים, אני אגיד גם מי הילדים שלי, אם אני בעבודה אתייחס לתפקיד או לוותק).  בסבב השני המוח כבר עובד קצת יותר קשה, אבל יש גמול והתוצרים הרבה יותר מעניינים ואפילו מפתיעים. פתאום אנחנו מגיעים לנושאים יותר אישים, סיפור או תיאור שלא היינו חושבים לשתף. עצם האילוץ של התרגיל מכריח אותנו להתאמץ ולחשוב באופן יצירתי. הסבב השני ממחיש את הרעיון ש״אילוצים מגבירים יצירתיות.״

ב. הרנדומליות (אקראיות) כ״מנוע חיפוש למוח״

הסבב השני עוזר לנו לבנות מין ״מנוע חיפוש למוח״. הרי בעצם, כל מה שאמרנו בסבב השני יכולנו תאורטית להגיד בסבב הראשון, אבל זה לא קורה… המוח מעדיף לעבוד לפי המסלולים המוכרים לו. אם נשנה את הגדרות החיפוש, כמו שעשינו בסבב האילוצים, נוכל לייצר דברים ורעיונות חדשים. בין האילוצים שהכנסנו ל״מנוע החיפוש״ החדש היה היבט הרנדומליות (״אקראיות״), שעזר לנו לייצר את החדשנות.

ג. ערך האמפתיה ככלי עיצובי-חשיבתי

בסבב השני התבקשנו לראות את עצמנו דרך העיניים של מישהו אחר, כלומר דרשנו מעצמנו — באופן מאולץ, דרך משחק תפקידים — להפעיל אמפתיה ולהכיר את הזולת ״מבפנים״. כאשר אנחנו יוצאים לפתח מוצר חדש, הכרחי לאמץ לכמה רגעים את העיניים של הזולת ולקחת בחשבון את הצרכים והרצונות שלו, זאת כדי להתאים אליו את המענה שאנחנו מפתחים לו באופן המדויק ביותר.