המגמה היא לאפשר יכולת התאמה של תוכניות לימודים על ידי בתי ספר ומורים הלוקחים אחריות על ההתאמה אופן יישום של תוכנית הלימודים הלאומיות. כדי לאפשר זאת ניתן לייצר תכניות לימודים דינמיות במתווה פתוח וגמיש המשמשות כ'מסגרת עבודה'- המגדירה באופן כללי מקצועות, תכני לימוד, יעדים ותוצאות מצופות, אך מותירה לשטח החינוכי (רשויות, מנהלים ומורים) את החופש והאחריות להגדרה מפורטת של התכנים בהתאם לצרכים המקומיים. גישה כזו שמה דגש על מקצוע ההוראה ותפקיד המורה, וכן על הרצון לאפשר התאמה לצורכי הפרט[1]. כדי להיות מסוגלים לממש את האוטונומיה שניתנה להם על ידי הממשלה, מנהלי בתי הספר והמורים זקוקים להכשרה על מנת לעצב חלק מתכנית הלימודים. מעורבות בעיצוב תכניות הלימודים דורשת מומחיות בתכנון שיטתי, ביישום ובהערכה[2].
[1] PQC aggregated country responses: Section 2 – Trends in curriculum redesign, OECD, 2019
[2] Progress report on the draft international synthesis report: Curriculum flexibility and Autonomy OECD, 2019
