האיום העולמי של התפשטות גלובלית של מחלות זיהומיות נמצא במגמת עלייה, הרס בתי הגידול הטבעיים של עולם החי מוביל למגע בין חיות הבר לאדם וכתוצאה מתפרצות מגפות זואונוטיות[1], שמשך הזמן ביניהן הלך והתקצר, וירוסים חדשים מופצים על ידי בעלי חיים (בסבירות גבוהה על ידי עטלפים), לדוגמת וירוס covid 19, שהוא המגפה התשיעית מאז תחילת המאה הנוכחית, שמתוכן שלוש מגפות משויכות לוירוס הקורונה עצמו. רוב המגפות מתחילות ביבשות אסיה ואפריקה שבהן חל גידול רב באוכלוסייה האנושית ותהליכי עיור נרחבים במסגרתם מהגרים רבים מהכפר לעיר [2]. הגירה בקנה מידה זה מובילה לכריתת יערות לטובת שכונות מגורים. חיות הבר נאלצות להתקרב לערים והעיירות ונתקלות בחיות בית ואוכלוסייה אנושית. נגיפים המקננים אצל חיות הבר מצליחים לעבור לאוכלוסייה האנושית באופן ישיר או דרך חיות בית. בנוסף משקים חקלאיים קטנים, שווקי בעלי חיים, רפואה מסורתית המשתמשת באברי בעלי חיים ואכילת בשר ציד מייצרים גם הם מסלולי העברת נגיפים מבעלי החיים אל בני האדם. כל הגורמים הללו מובילים לפריצת מחלות זואונוטיות בעיקר ביבשות אסיה ואפריקה. המוביליות העצומה של אנשים וסחורות על פני כל הגלובוס, בעידן הגלובלי, גורמת להפצה מהירה של מחלות אלו והופכת אותן למגפות גלובליות. עולם החינוך צריך להתמודד עם המגפות הן על ידי חינוך להתנהלות נכונה של פרטים המסייעת למניעת התפרצות מחלות והתפשטותן מחד והן לגבי היכולת של המערכת החינוכית לקיים תהליכי למידה גם במצב של מגפה בו מוטלות מגבלות על התכנסות של קהלים המונעות הגעה פיזית למוסדות חינוך.
[1] https://www.kan.org.il/item/?itemid=68458
[2] שורש קוצ'יפודי (2020) מדוע מקורן של כל כך הרבה מגפות הוא באסיה ובאפריקה – ומדוע אנו יכולים לצפות לעוד מגיפות כאלו בעתיד? הידען.
