יישום פרדיגמת המבנה הרשתי[1] במערכת החינוך. פרדיגמת הרשת דוגלת ביצירת רשתות גלובליות של מחנכים ולומדים היוצרים קהילה לומדת בה כל חבר הוא צרכן ויצרן של רעיונות ושל ידע. הכיתה והמורה ייצאו למסע למידה משותף בכיתה ומחוצה לה, תוך יישום למידת עמיתים, המתבססת על חזקות התלמידים, כאשר המורה מסייע לכל תלמיד למצוא את מקומו האישי הייחודי. המורים יהיו שותפים בקבלת ההחלטות לגבי התחומים אותם הם מלמדים ויפעלו בשיתוף עם הורים ותלמידים להובלת מיזמים קהילתיים בבית הספר. ברמה הגבוהה יותר, שיתופי פעולה בין ארגונים ובתי ספר ייצרו רשתות של תלמידים, מורים ומנהלים, המהווים יחד 'עיר חינוך' שנמצאת ביחסי גומלין עם מערכת החינוך. פרדיגמת הרשת תאפשר למערכת החינוך ולבית הספר להיות מבנה חי ודינמי שחלקיו השונים פועלים באופן משותף והרמוני. תפקיד מערכת החינוך יהיה לייצר עבור ארגוני החינוך יעדים חינוכיים כוללים, וסביבה המאפשרת להם למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.
[1] הכט, י' (2014). בזמן המהפכה. בתוך ערי חינוך: אמנות שיתופי פעולה. http://goo.gl/8csR3U; הכט, י' (2015). שינוי פרדיגמה מפירמידה לרשת. בתוך ערי חינוך: אמנות שיתופי פעולהhttp://goo.gl/Vt5JDn .
