מגמה מובילה ובולטת, הנתמכת על ידי טכנולוגיות של למידה מרחוק באמצעות האינטרנט ולמידה ניידת, המבוססת תקשורת סלולארית ומכשירים ניידים, היא הלמידה בכל מקום ובכל זמן (Ubiquitous Learning) [1] שאינה תלויה במקום ובזמן מייצרת צורך בפדגוגיה העוסקת לא רק בהפיכת המידע לזמין בכל עת, בכל מקום ובכל צורה, אלא גם בהנגשתו בזמן, במקום ובצורה הנכונים. למידה זו מיישמת את עיקרון הלמידה מבוססת מקום והקשר, בה הסביבה הפיזית קשורה באופן ישיר לפעילויות וליעד הלימוד, והמידע והשירותים, הניתנים על ידי הטכנולוגיה, מותאמים לסביבה ולסיטואציה הנוכחית. למידה מבוססת מקום[2] מחזירה את הקשב, ההתבוננות והאהבה לסביבת הלומדים. היא יוצרת מודעות מקומית לסביבה הקרובה של הלומדים ומחברת את בית הספר לקהילה ־ סביבה בו הוא נמצא.
למידה בכל מקום ובכל זמן מאפשרת חינוך מבוסס מקום (PBE – Place Based Learning) [3] המנסה לחבר מחדש תהליכים חינוכיים ואת התפתחות הפרט לטובת עיצוב השלומות של הפרט והקהילה, ויוצר חווית למידה שונה באמצעות אסטרטגיות למידה אפקטיביות, כלים ותמיכה הכוללים שילוב בינה מלאכותית וטכנולוגיות למידה מותאמת אישית. חינוך מבוסס מקום, הוא פילוסופיה חינוכית המכונה גם בשמות כגון: פדגוגיה של מקום, למידה מבוססת מקום, חינוך חוויתי, חינוך מבוסס קהילה, חינוך לקיימות, חינוך סביבתי או לעיתים רחוקות יותר, למידת שירות. חינוך זה [4], הוא לרוב בין-תחומי ומתמקד בדרכי הוראה ולמידה כמו למידה נושאית, מעשית או מבוססת פרויקט, ותוכנית לימודים מבוססת מקום ונושאים מהקהילה המקומית.
חינוך מבוסס-מקום[5] משלב תלמידים במורשת מקומית, תרבויות, נופים, הזדמנויות וחוויות ומהווה בסיס לחקר אמנויות, שפה, מתמטיקה, לימודי חברה, מדעים ונושאים אחרים בתכנית הלימודים. הדגש הוא על למידה באמצעות השתתפות בפרויקטים של שירות עבור בית הספר ו/או הקהילה המקומית, שבה הקשר של התלמידים למקום יוצר שותפויות תוססות בין בתי ספר וקהילות. הדבר משפר את הישגי התלמידים, החיוניות הסביבתית, החברתית והכלכלית, מסייע ללומדים להבין את סביבת מגוריהם ומעודד אותם לנקוט עמדה ברמת הפרט והקהילה.
למידה מבוססת מקום מאפשרת לזהות מיקומים פיסיים המתאימים ללמידה מחוץ לכיתה, לדוגמא, באמצעות השתתפות בפרויקטים של שירות עבור בית הספר המקומי ו / או הקהילה. מקום הלמידה אינו בהכרח פיסי אלא יכול להיות מיקום וירטואלי ללמידה, כמו נקודה קבועה בה יש גישה למידע וירטואלי באמצעות טלפונים ניידים היכולים לחבר בין הלומדים, למצוא מיקומים חדשים, לאחסן ולהמחיש נתונים, למצוא מידע נוסף ולחבר בין הלמידה בכיתה ללמידה בקהילה או מחוץ לבית הספר. באופן זה, יכולים הלומדים ליצור קשרים בין בית הספר, הבית והקהילה, ולהפוך את למידתם לאותנטית ורלוונטית יותר עבורם. למידה בכל מקום מתבצעת במגוון מרחבים ותרחישים כמו טיולי שטח, מוזיאונים וסביבות ערים חכמות והיא רלוונטית ללימוד מגוון תחומי ידע, מיומנויות וערכים, כולל תרבות והיסטוריה, גיאוגרפיה ומדע. שילוב של טכנולוגיות מתקדמות כגון תקשורת סלולארית, האינטרנט של הדברים, בינה מלאכותית, ראייה ממוחשבת, זיהוי קול ומציאות רבודה יאפשר מרחבים משולבים פיזיים – וירטואליים תואמי מיקום ומצב המייצרים הזדמנויות חדשות להפוך את הסביבה הלימודית של למידה בכל מקום ובכל זמן לחכמה, גמישה, חווייתית ומותאמת יותר ללומדים. במציאות בה מתמודדים עם מגפת הקורונה, למידה מבוססת מקום עשויה לספק מגוון פתרונות, לדוגמה להתמודדות עם מגבלת מספר הלומדים בתחום סגור.
[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%91%D7%9B%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%91%D7%9B%D7%9C_%D7%96%D7%9E%D7%9F
[2] http://outofsite.co.il/democratic/wp-content/uploads/attachments/%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%A1-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D.pdf
[3] https://en.wikipedia.org/wiki/Place-based_education
[4] בתמיכת והובלת חברת אוריון (ארגון ללא מטרות רווח)
