מגמות שינוי מתחוללות גם בהקשר של תפקיד מנהל בית הספר[1]. בתחילה נתפס המנהל כראשון המורים ומחנך על, בהמשך הוא נדרש להיות מנהל אדמיניסטרטיבי, מנהל חברתי, מארגן מקצועי, מפעיל מערכת ומנהיג הוראתי .(instructive leader) כיום מתפתחת מגמה הרואה במנהל בית הספר כמוביל מנהיגות חינוכית ומקצועית רחבה המכונה מנהיגות מבוזרת (distributed leadership) שלעיתים נקראת גם "מנהיגות משותפת" או "מנהיגות דמוקרטית". מנהיגות מבוזרת משתפת ומבזרת סמכויות, וטווה רשת של יחסים בין אנשים, גופים ותרבויות בתוך הארגון ומחוצה לו. בעולם של חברת ידע משתנה ומורכבת המנהיגות אינה יכולה להישאר נחלתם של יחידים בעלי סגולה אלא חייבת למצות את החוכמה הקולקטיבית של כלל עובדי הארגון כדי לסייע לו להגיב באופן גמיש ומהיר לאתגרי המציאות המשתנה. מיצוי החכמה הקולקטיבית של עובדי הארגון מעצים את יכולת הלמידה והשיפור של הארגון, מקטין את הסבירות לטעויות של המנהל, מקטין את הנזק הפוטנציאלי בעת עזיבת המנהל, ומייצר מעורבות ומחויבות של סגל בית הספר לאורך זמן. ניתן ליישם ביזור במספר רמות[2]: ביזור מונחה שבו המנהל מנחה ומייצר קהילות למידה מקצועיות ומייצר תרבות המערבת את המורים ; ביזור מתהווה שבו המורים לוקחים תפקידי מנהיגות ללא הכוונה של המנהל, כאשר המנהל מספק סביבה תומכת ללמידה ושיפור; ביזור אסרטיבי שבו מורים לוקחים על עצמם תפקידים מנהיגותיים ללא הכוונה של המנהל ומרגישים נוח לאתגר את הנורמות הבית ספריות. מנהיגות מורים מובילה לאפקטיביות, ולפיתוח ושיפור בית ספרי, משפרת את תהליך קבלת ההחלטות בבית הספר, מעצימה את היעילות העצמית, ומגבירה את המורל והשימור של מקצוע ההוראה.
הגישה של המנהיגות המבוזרת[3] גורסת שפרקטיקת המנהיגות אינה סכום פעולותיו של מנהל או מנהיג בית -ספרי אחר אלא שהיא מבוזרת על פני קשרי הגומלין שבין המנהיגים, המונהגים והמצב/הנסיבות בבית הספר. ספיליין[4] משווה ניהול מבוזר לריקוד טנגו מרובה משתתפים. לדבריו, הפרקטיקה של הריקוד טמונה ביחסי הגומלין שבין בני-הזוג, ומתמקדת ביחסים ביניהם ולא בסדר פעולותיהם. כאשר המוזיקה, מהווה אף היא חלק חיוני ביצירת הפרקטיקה, מאחר והיא מתאימה את הצעדים למקצב. ליטווד[5] טוען שמנהלים אינם מאבדים דבר מכוחם והשפעתם עם עליית כוחם והשפעתם של גורמים אחרים בבית ספר, והוא קושר מנהיגות מבוזרת לשיפור הישגי תלמידים. מנהיגות חינוכית מבוזרת יוצרת קהילות למידה מקצועיות ומקדמת אקלים מסייע ללמידה. בבתי ספר היא משקפת מנהיגות של מנהל, כמו של אחרים הפועלים כמנהיגים בית ספריים. המנהיגות כוללת פרקטיקות הכרוכות בתכנון, הערכה, תיאום ושיפור ההוראה והלמידה.
מחקר הנשען על ממצאי TALIS 2013מציע ארבעה סוגי מנהיגים ומנהיגות, בהסתמך על מנהיגותם ההדרכתית והמבוזרת, ומעורבותם בפעילויות חינוכיות בבתי הספר[6]: מנהיגות משולבת המתארת מנהלים המיישמים שילוב של מנהיגות הוראה ומנהיגות מבוזרת ומשקיעים בתוכניות לימודים ומשימות הקשורות להוראה בבית הספר; מנהיגות כוללנית המתארת מנהלים המערבים צוותים, תלמידים והוריהם (או אפוטרופוסים) בהחלטות בבית הספר. לרוב אינה נתפסת כמנהיגות חינוכית מאחר ופחות זמן מוקדש לתוכניות לימודים ומשימות הקשורות להוראה בבית הספר; מנהיגות חינוכית העוסקת רבות בהוראה, אך הרבה פחות במעורבות בהחלטות בבית הספר; מנהיגות מנהלית המתייחסת למנהלים המקדישים זמנם בעיקר לניהול בתי ספר ונושאים מנהליים, ופחות עוסקים בפעילות מבוזרת וחינוכית.
בבתי ספר בהם קיימת מנהיגות מבוזרת נמצא שמורים מעורבים לעתים קרובות יותר בדיאלוג רפלקטיבי ושיתופי פעולה וקשרים חיוביים בין מורים לתלמידים נפוצים יותר. זאת ועוד, עירוב תלמידים, הורים, אפוטרופוסים וקהילה בהחלטות בית ספריות משדר הקשבה ונכונות לעסוק ברווחת התלמידים. מה שתורם לתחושת ייעוד משמעותית בבית ספר, תחושת שייכות בקרב תלמידים והורים וקידום תרבות של אחריות משותפת. כל אלו תורמים לתפקוד בית הספר בכל הדרגים החינוכיים ומבססים תמיכה הדדית בין כל בעלי העניין. בתי ספר עם מנהיגות מבוזרת ולו גם חלקית, גם קשורים, לעתים קרובות יותר, למאפיינים של קהילות למידה מקצועיות, ומורים המעורבים באופן פעיל בקהילות למידה מקצועיות מעמיקים ידע מקצועי המוביל לשיפור הלמידה. איכות ההוראה גם נגזרת מתרבות של דיאלוגים רפלקטיביים בין ההנהלה והמורים, בין מורים לבין עצמם ובין המורים לתלמידים. באשר לכינון אקלים לימודי בבית הספר, הדבר תלוי מאוד בכישורי המורים, תכונותיהם והקשר בין בית ספר ואוכלוסיית התלמידים. לכן שיפור תרגול רפלקטיבי, מיקוד קולקטיבי בלמידה של תלמידים, שיתוף פעולה של מורים ותחושת מטרה משותפת לצד למידה לאורך חיים בסביבות גבוהה יתרמו לאיכות האקלים הלימודי בבית הספר. ולבסוף, קבלת החלטות שיתופית תורמת משמעותית לארגון הבית ספרי. למרות שברוב המדינות מעורב רק הצוות החינוכי בתהליך קבלת ההחלטות בבית הספר, וקיימים הבדלים משמעותיים בנכונות לערב תלמידים, הורים, אפוטרופוסים וקהילה בתהליך.
[1] http://www.avneyrosha.org.il/resourcecenter/Pages/55.aspx
[2] Hargreaves, A., & Fink, D. (2004). The seven principles of sustainable leadership. Educational leadership, 61(7), 8-13.
[3] : Spillane, J. (2004). Distributed leadership: What's all the hoopla. Evanston, IL: Northwestern University, Institute for Policy Research http://www.avneyrosha.org.il/resourcecenter/Pages/51.aspx
[4] שם
[5] Leithwood, K., Day, C., Sammons, P., Harris, A.. & Hopkins, D. (2006). Seven strong claims about school leadership. Nottingham, England: National College for School Leadership
[6] TALIS, School Leadership for Learning Insights from TALIS 2013 https://www.oecd-ilibrary.org/docserver/9789264258341-en.pdf?expires=1583755899&id=id&accname=ocid53026753&checksum=DA915C29C4E5A921A86D7FF51991CEA3
