המגמות הטכנולוגיות עשויות רובן ככולן לתרום רבות למערכת החינוך, הן בהיבט של פיתוח תהליכי למידה, הוראה והערכה והן מהיותן היעדים לפיתוח הון אנושי רלבנטי. מרחבים גמישים יספקו הזדמנויות למידה מבוססות-מקום; בלוקצ'יין והתקני "קצה" מועצמים יאפשרו למספר רב של לומדים לתקשר וללמוד בבטחה בסביבה דיגיטלית ללא תיווך או ניהול ריכוזי; רשתות חונכות ומאמנים ומשאבים דיגיטליים על בסיס טכנולוגיות ענן ריכוזי ומבוזר יספקו שירותים בית ספריים באין סוף מיקומים; מידע שייאסף במאגרי ענק של נתונים, באמצעות אינטרנט של הדברים ובינה מלאכותית יאפשר לכלי בינה מלאכותית לחפש ולהתאים אפשרויות חינוכיות משובחות לכל תלמיד באשר הוא; היפר אוטומציה ורב-התנסות ייצרו מגוון נקודות מגע בין אדם ומכונה, באמצעות חיישנים לבישים ומתקדמים ויאפשרו העצמה אנושית ושיפורים קוגניטיביים ופיסיים באמצעות מציאות מורחבת, טכנולוגיות לבישות[1] ותוספים לא פולשניים קלים לשימוש; כל אלו יתמכו בתלמיד המוגבר באמצעות "סוכן דיגיטלי אישי" מבוסס בינה מלאכותית אשר יספק ללומד מידע חיוני, יגדיר מועד למשימות שוטפות ויסנן מידע מיותר. לצידו יפעלו עוזרי בינה מלאכותית מטעם הלומד ויבצעו מגוון משימות ביעילות בהתאם להעדפותיו וכישוריו. אמצעי ההעצמה האנושית יועילו מאוד גם ללומדים עם מוגבלויות; הדמוקרטיזציה של הטכנולוגיה תזמן ללומדים גישה נוחה למומחיות טכנית או דיגיטלית ללא הכשרה נרחבת או יקרה ותרחיב מאוד את מעגלי הלומדים תכנות. ופיתוחי קוד נמוך (low-code) יאפשרו להם לפתח תוכנות, משחקים וכלי למידה ממוחשבים בקלות ומהירות.
[1] Human augmentation: Past, present and future. (2019) International Journal of Human-Computer Studies. https://www.researchgate.net/publication/333187814_Human_augmentation_Past_present_and_future
