בישראל ובארצות נוספות חינוך סביבתי אינו מיושם כתחום דעת אלא, בדרך כלל, כמסגרת רוחבית, המשולבת בהוראה של מגוון מקצועות לימוד ובעיקר– כתפיסה המכוונת את דרכו והתנהלותו של בית ספר. פרויקט חינוך 2030 של ה-OECD הגדיר את האוריינות לפיתוח בר קיימא כאחת מחמש הכשירויות להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21. הרצון לקידום אוריינות זו מציף שאלות כגון אילו פרקטיקות יסייעו בקידום החינוך הסביבתי (כדוגמת למידת חקר או למידה מבוססת פרויקטים) איך ניתן לשלב הנושא בתוכנית הלימודים ובמבנה יום הלימודים? כיצד צריך להשתנות תפקוד המורה? מה מקומה של הקהילה הרחבה יותר של בית הספר בתהליך החינוכי הסביבתי? פדגוגיה טובה של חינוך סביבתי המקדמת אוריינות לפיתוח בר קיימא מהווה אתגר גדול למערכת החינוך המצריך שינוי תפיסתי רוחבי.[1]
[1] http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib2/Publications/P0501-P0600/P0512.pdf
