רמת אמון הציבור בממשלה ובשלטון המקומי יורדת והוא מגיש יותר התנגדויות לבתי משפט בהקשר לתכניות, שבעבר היו עוברות ללא תגובה. הציבור מרושת הרבה יותר מבעבר והיכולת של גורמים שונים להפיץ "פייק ניוז" מגבירה עוד יותר את חוסר האמון בממשלה. עם השקיפות גוברת הדרישה של הציבור לעשייה ותוצאות. לפיכך, הפוליטיקאים החדשים מחויבים אידיאולוגית ללאומיות ולרפורמות חברתיות[1]. כיום, הדרך למודעות הציבור מגיעה בעיקר מהרשתות החברתיות, בעזרתן הציבור קיבל כוח גדול יותר מכיוון שהוא יכול היה 'להתאגד', לתאם פעולות ולהעביר ביקורת. לכן, הפוליטיקאים החדשים צריכים להיות זמינים לכולם דרך המדיה החברתית, לדעת לעבוד מהר, להגיב באופן כמעט מידי לכל שינוי. הם נדרשים להפוך לאשפי מידע, לנתח אותו ביעילות, לקבל החלטות על סמך הנתונים ובמהירות, להשתמש בכלים לניתוח ביג-דאטה ולהבין גם את הבסיס לפעולתם2. עקב כך, על מערכת החינוך להכשיר את הלומדים למעורבות חברתית, לחשיבה ביקורתית, לזמישות ולבניית והעלאת טיעונים ועוד כדי ש להיות שיוכלו להיות אזרחים מעורבים ואקטיביים.
[1] https://meast.fandom.com/wiki/Halpern_-_(translation)_The_Politics_of_Social_Change_in_the_Middle_East_and_North_Africa
