מגזין השפעה שמח להציג מחקר מעמיק – עבודת דוקטורט של ניבי גל-אריאלי – השואל ״איפה החינוך״ באמצעות התייחסות לסוגיות של חינוך ממלכתי/ציבורי, מעורבות התושבים, מנהיגות ראשי החינוך, המקום של הפרט בחינוך ועוד.

הממצאים, אומרת המחברתֿ, לא אוששו כמה מהשערות המחקר שהוגדרו בתחילתו, ולעיתים סותרות קשרים אינטואטייבים שאנשי החינוך מניחים.

מתוך התקציר

מחקר זה עוסק בנכונותן של רשויות מקומיות בישראל להיות מעורבות בחינוך בתחומן ובקשר בין נכונות זו לבין תפיסתן את החינוך כשירות ציבורי. הרקע לעיסוק בנושא הוא התפתחות שתי תופעות בתחום מדיניות החינוך בשלושת העשורים האחרונים:

1. הגברת מעורבותן של רשויות מקומיות בחינוך, כבשירותים ציבוריים אחרים, לעומת מעורבות מהממשלה המרכזית;
2. התגברותן של גישות אינדיווידואליות בדיון אודות מדיניות חינוך, הדורשות לתת משקל להעדפותיו של הפרט בעת עיצוב המדיניות הציבורית.

שתי התופעות מוכרות מן הספרות, כמו״פעים של הניאו ליבראליזם במדיניות ציבורית בתחומים שונים. המחקר בוחן את הקשר בין שתי התופעות דרך אבחנה בין שתי תפיסות אפשריות של מושג השירות הציבורי, בעיני קובעי מדיניות: תפיסת שירות כציבורי כאשר הוא מסופק לכלל הציבור, ממומן מכספיו וחוזר אליו כתועלת כוללת, כדוגמת שידור ציבורי; לעומת תפיסת שירות כציבורי שעה שהוא מסופק לכל אחד ואחד מן הפרטים בציבור, אם וכאשר הוא נזקק לו, כדוגמת רפואה ציבורית. המחקר בוחן את הדברים בסביבה הישראלית, דרך מערכת החינוך. המחקר מתייחס למושג המשמש מסגרת קונספטואלית לתיאור מגמות במדיניות , New Localismהמקומיות החדשה השלטון המקומי בעשור האחרון. הוא בוחן באיזו מידה משתלבת האבחנה בין המשמעויות השונות של שירות ציבורי במסגרת זו.

…

כמה מהממצאים

שירות ציבורי כוללני או גישות אינדיווידראוליות?

הממצאים מלמדים כי החינוך נתפס על-פי רוב ברשויות המקומיות כשירות ציבורי כוללני. יש בכך כדי להטיל ספק בקשר האינטואיטיבי הנוצר לעיתים, בין ביזור החינוך לבין גישות אינדיווידואליות.

מנקודת מבטם של קובעי מדיניות חינוך ברשויות מקומיות, העדפת בחירתם של פרטים מקבלי- שירות אינה בהכרח גורם מנחה או מרכזי בעיצוב מדיניות חינוך. יתר על כן: בישראל נהוג להציג על פי רוב את הגישות הפרטניות בחינוך כמנוגדות לגישות לאומיות, של כוללנות לאומית-ישראלית.

נטיית קובעי המדיניות ברשויות המקומיות לראיית החינוך כשירות כוללני, עשויה לרמז על כוללנות אחרת, שאינה לאומית כי אם מקומית. ממצא זה מחוזק על-ידי ממצא אחר במחקר: ברשויות מקומיות מאשכול פריפריאליות נמוך (רחוקות מן המרכז), נמצא קשר חיובי בין תפיסת החינוך כשירות ציבורי כוללני לבין מידת המעורבות הכוללת של הרשות המקומית בחינוך: ככל שהתפיסה כוללנית יותר, עולה המעורבות.

…

חינוך ממלכתי או חינוך ציבורי?

נראה מכאן כי ציבוריות החינוך בישראל עוברת מן הזרוע השלטונית המרכזית אל המקומית, במיוחד בפריפריה. יש בכך גם כדי להאיר את הפחתת השימוש במושג "חינוך ממלכתי" בדיון על החינוך בישראל, והעדפת המושג "חינוך ציבורי" – החינוך הופך עניין ומוקד למדיניות מקומית ופחות למדיניות ממלכתית.

…

מעורבות התושבים והמנהיגים המעצבים של החינוך ברשות

בחינת השפעתם של מאפייני איתנות של הרשויות המקומיות העלתה תמונה עשירה ומורכבת: למשל, נמצא כי תפיסה של התושבים כמעורבים בחינוך עשויה להגביר את מעורבות הרשות המקומית בקביעת אזורי רישום, ברשויות מקומיות גדולות, ולהשפיע באופן הפוך ברשויות מקומיות קטנות )בהן, ככל שהתושבים נתפסים מעורבים, קטֵנה נטיית הרשות המקומית להתערב בנושא הרישום(. תפקיד מעניין במיוחד נמצא לסגנון המנהיגות המעצב – נמצא כי ברשויות מקומיות שמאופיינות כאיתנות במרכיבים שונים, עולה המעורבות בחינוך ככל שגוברת הנטיה של הנשאלים – קובעי מדיניות חינוך ברשויות המקומיות – להגדיר עצמם כמנהיגים מעצבים.

הקליקו כאן לקריאת המחקר השלם