התפיסה המקובלת היא שקיימת השפעה ישירה של תכני ואופני החינוך על המציאות החברתית והתוך אישית. לו רק נחנך את ילדנו כהלכה, נשפיע על חייהם לטובה.
אין חולק על כך שהחינוך הוא בר השפעה ובכוחו להיטיב עם המציאות, אך האם יש מקום להשפעה של המציאות- אותה המציאות עליה החינוך מעוניין להשפיע- על החינוך? הטענה המוצעת בדברים אלו היא שהחינוך יהיה בעל השפעה חיובית רבה יותר על המציאות אם העוסקים במלאכת החינוך וקברניטיו יהיו קשובים ופתוחים, במידה מווסתת, להשפעת המציאות על החינוך.
במילים אחרות, ההשפעה טמונה במפגש – ביחסים. טכנולוגיות ואנושיות המתרחשות והעתידות להתרחש במציאות עליה אנו מעוניינים להשפיע, כך נוכל להגביר את היעילות והרלוונטיות שלנו, אנשי מערכת החינוך, מבחינת השפעתנו על אותה המציאות החברתית והתוך אישית.
רעיון זה של השפעה הדדית קיים בתחומים שונים המשיקים לעולם החינוכי. דוגמה לכך ניתן למצוא במונח "דטרמיזם הדדי" שטבע אלברט בנדורה. על פי בנדורה, "אישיות" האדם (הכוונה היא בעיקר לקוגניציה שלו, אך גם למאפיינים כמו מראה ומגדר) היא בו זמנית גם משפיעה על הסביבה, אך גם מפרשת אותה ומושפעת ממנה. על פי רעיון זה, קיימים יחסי גומלין תדירים בין שלושה גורמים: אדם (קוגניציה) – התנהגות (האדם)- סביבה. כל אחד מהם משפיע ומושפע מהאחר בו זמנית וההשפעה ההדדית היא זו המבנה את המציאות.
ניתן לשאול את הרעיון העומד בבסיס ה "דטרמניזם ההדדי" ולראות את יחסי הגומלין בין מערכת החינוך- האדם- והמציאות/ הסביבה (במובן המגמות העתידיות הצפויות בה) כמשמעותיים ביותר.
תיאוריה נוספת שיש בה חיזוק של המחזקת את רעיון "ההשפעה ההדדית" הינה תיאוריית התפיסה העצמית (Self-Perception) של Bem. תיאוריה זו עוסקת בקשר שבין עמדות האדם לבין התנהגותו. התפיסה הרווחת הייתה שאנשים מגבשים עמדה ומתוך כך שהם "מתבוננים" פנימה בעמדתם נובעת התנהגותם. במילים אחרות, האדם מגבש עמדה ומתוכה נובעת התנהגותו. עמדה ←התנהגות. בתיאורית "התפיסה העצמית" מוצע רעיון אחר, על פיו אנשים לא לומדים על העמדות שלהם באמצעות התבוננות פנימה (אינטרוספקציה) אלא באמצעות הסתכלות החוצה. הם מסתכלים על ההתנהגות שלהם ועל ההקשר בו היא התרחשה ומכך מסיקים על העמדות שלהם עצמם. יש כאן השפעה הדדית של עמדות והתנהגות. עמדות האדם, בו זמנית, משפיעות על ההתנהגות וגם מושפעות ממנה. ניתן ואולי צריך להתבונן על החינוך באנלוגיה לרעיון זה. כיוון ההשפעה אינו "חד כיווני": חינוך← סביבה. ההשפעה היא דו כיוונית: חינוך ⬄ סביבה.
האישוש האחרון שיוצג כאן לטענה שההשפעה נטועה ביחסים עולה מתוך התבוננות בנו עצמנו אל מול ילדנו. אין זה יהיה מו״פרך להניח שאדם שחווה חוויה הורית יאמר שכל ילד/ה שלו "הוציא" ממנו חוויה הורית דומה אך שונה. ההורות אינה רק פונקציה של סגנון ההורות בו בחרנו, אלא מושא ההורות- ילד או ילדה- משפיע על סגנון ההורות שלנו (שמשפיע עליו/עליה) . כפי שנאמר… הדדיות. הבה נתבונן על החינוך באופן דומה: החינוך משפיע על הסביבה, החברה והפרטים, אך בו זמנית אלו משפיעים על החינוך.
רעיון זה של השפעה הדדית , כזו שטמונה ביחסים, עומד בבסיס פעילותה של היחידה לפדגוגיה מוטת עתיד. על מנת שמערכת החינוך תהיה רלוונטית ובעלת השפעה על הסביבה, החברה והפרטים בה, עליה לייצר שגרות על פיהן היא קשובה למגמות העתידיות הסביבתיות, חברתיות, טכנולוגיות ופרסונליות, לקחתן בחשבון, "להתכתב" איתן ולתת להן מענה. שגרות אלו המייצרות פתיחות למגמות עתיד, יאפשרו למערכת החינוך להיות בעלת ערך והשפעה יתרה על מושאיה.
