התמונה: צילום מסך מתוך אתר המשחק https://naraview.wixsite.com/nara
זוכרים בעבר שהייתם מגיעים לחנות ומגלים שהיא סגורה? על דלת החנות הופיעה השלט: "סגורים עקב ספירת מלאי". המטרה הינה חשובה מאוד, רק באמצעות הבנה של המלאי שנמכר ונשאר ניתן לתכנן באופן יעיל ופרודוקטיבי את ההזמנות למחזור המכירה הבא. אבל בכך שסגרנו את החנות למעשה פגענו במהות שלה, המהות שלה הוא למכור מוצרים. אבל כיום כמעט ולא רואים את התופעה הזו, אני למעשה לא זוכר מתי בפעם האחרונה שנתקלתי בא. הסיבה? התפתחות טכנולוגית של הברקודים ומערכות אוטומטיות לניהול מלאים חסכו את הזמן שבא החנות לא מבצעת את תפקידה. תחשבו על האנלוגיה הזו בבית הספר, אנחנו סוגרים את בית הספר לכמה שעות או ימים כדי לבצע מבחן, לבצע הערכה שהתלמידים הבינו את החומר, זה חשוב למחנכים לדעת אם הם הבינו את החומר הנלמד אבל כאשר אנחנו "סוגרים" את בית הספר או הכיתה לכמה שעות או ימים בשביל לבצע מבחן אנחנו משקיעים זמן רב בלכתוב את המבחן, לבצע את המבחן, לבדוק את המבחן, לעשות מבחן חוזר במידת הצורך ועוד רק בשביל לתכנן את המשך הלימוד הלאה. למעשה אנחנו במשך שעות רבות מפסיקים לבצע את המהות של בית הספר שהיא ללמד. זו אנלוגיה של ג'יימס פלגרינו (James Pellegrino) מאוניברסיטת אילנוי שיקגו שחוקר תהליכי למידה ושימוש בעקרונות של משחקים בלמידה.
כדי להתגבר על הפער הזה אנחנו נדרשים לעשות הערכה תוך כדי תנועה, או כפי שזו נקראת בעולם המשחקים: "הערכה מוטמעת" (Embedded Assessment). כדי להתקדם במשחק מחשב אתה חייב להבין איך המשחק עובד, איך מנצחים שלבים, איך מנצחים מתחרים, איזה ידע/נשקים/מוצרים אתה צריך להשיג, גם אם לא בהכרח הסבירו לך. רק אחרי שהבנת איך הוא עובד אתה יכול להתקדם ולכן ההערכה מוטמעת בתוך המשחק, אתה לא יכול להתקדם מבלי לדעת את הידע שרכשת. לשם אנחנו צריכים לשאוף להכווין את הלמידה בתוך הכיתה, היא צריכה להיות תלויה בהבנת הלומד תוך כדי תנועה ולא לבזבז את הזמן של הלומד ושל המחנך בלבדוק אותו כמו בבדיקת מלאי.
אבל איך עושים את זה?
אחת הדרכים היא לייצר הערכה עצמית והערכת עמיתים לכל מטלת למידה או תרגול בתהליך: בסוף כל דף משימות או דף תרגול שהלומד נדרש לבצע הוא מבצע בדיקה של מה שנלמד מול דף תשובות או מול עצמו, בנוסף אפשר לבצע הערכת עמיתים – לתת לתלמיד אחר בכיתה שיעבור על כך וכמובן בדיקה של המורה. אם המורה ראה מה התלמיד עשה והוא עשה זאת נכון אז כנראה שהוא מבין את הנושא הספציפי.
בבית הספר "חברת הילדים" בפרדס חנה כל מטלה של התלמידים נבדקת על-ידי התלמיד עצמו, על-ידי חבר לכיתה ועל-ידי מחנך ובכך מייתרים את "בדיקת המלאי", את המבחנים בכיתה וכך יודעים אם ילד השלים את המטלה שלו או לא. בנוסף, מגיל מאוד צעיר ילדים לומדים לבצע הערכה עצמית והערכה של העמיתים שלהם, אם מנהלים זאת נכון אפשר ללמד אותם להיות לא שיפוטיים או ביקורתיים לרעה אלא בעלי כושר שיפוט חיובי ומקדם. כמו שתלמיד יכול להגיד על עצמו או לא פחות גרוע על חבר: "אתה ממש לא מבין את החומר" או "כל מה שכתבת הוא שטויות", אפשר וצריך ללמד אותם לתת ביקורת חיובית שתקדם אותם.
בנוסף לבדיקה פיזית ישנן טכנולוגיות בתחום, משחק מוצלח הוא Nara View שבו משחקים דרך ערכים של ויקיפדיה. המחנך קובע ערך ויקיפדיה התחלה וערך ויקיפדיה סוף שדרכם צריך להגיע לערך הסופי, ככל שמוסיפים יותר כללים ומגבלות כך צריך להפעיל יותר את החשיבה ואת ההבנה של הערך ומה יקצר את הדרך שלי לערך. לא צריך, לבחון אם הבנתי את המשחק או בהכרח הבנתי מהו כל ערך, אני מוכרח לקרוא ולחשוב כמה שיותר כדי להתקדם בין ערך אחד לשני. בסוף המשחק למחנך יש מפה של כל אחד מהתלמידים דרך כמה ואילו ערכי ויקיפדיה הוא עבר כדי להגיע ליעד, ניתן להוסיף אלמנט של למידה באמצעות שמבקשים מהתלמידים בסוף לרשום דף קצר על הקשר בין הערכים או סיפור שמחבר בין הערכים השונים.
הערכה מוטמעת מאפשרת למחנכים להתעסק מקסימום זמן בללמד במקום ב"ספירת מלאי" ולתלמידים מקסימום זמן בלמידה במקום להילחץ ולהיות אלו שבבדיקה אם "המכל שלהם מלא במוצרים הנכונים". אנו כבר מבינים שלמידה במאה ה-21 לא מתחילה ונגמרת בבית הספר ולכן אנו צריכים לפתח גישות ושיטות להערכה ולמידה שמקדמות את התפיסה שמפתחת את התלמידים כלומדים לאורך החיים (Lifelong learners). הרי בסוף, אם סיימתי משחק כמו קנדי קראש או Halo או Warcraft או כל משחק אחר, זה יהיה לא פרודוקטיבי לבחון אותי בסוף המשחק אם הבנתי אותו, עצם זה שסיימתי אותו מוכיח שהבנתי אותו.
על הכותב
ניב מורגנשטרן, מקים קהילת חינוך 3.0 שמקדמת למידה לאורך החיים (life long learner) ופיתוחה בקרב מבוגרים וילדים. מלמד תבונה יצירתית בבתי ספר מפתח ומנחה בתחום "היזקמות" (יזמות וקיימות). יזם בתחום החינוך לקידום תהליכי למידה מותאמים אישית ולמידה לאורך החיים ויישומם בבתיה"ס. עמית במסגרת פרויקט ממשלת הצללים של המרכז הבין תחומי הרצליה, ב"משרד החינוך" שבפרויקט.
