ניל"י גולדפיין היא משנה למנכ"ל, קבוצת נירם גיתן NGG, מומחית למנהיגות וניהול בעולם בהפרעה.

הכל מתחיל בחינוך

לפני מספר שנים השתתפתי בכנס גדול אשר משתתפיו היו אנשי הון אנושי ופיתוח ארגוני בחברות עסקיות. בכנס השתתפו מעל לעשרת אלפים איש ואישה, כולם מובילים בתחומם ומייצגים חברות ענק מכל קצוות תבל.

את הרצאת הפתיחה העביר פרופסור סוגטה מיטרה, איש חינוך מוביל ופורץ דרך בתחומו. 

כשעלה הפרופסור לבמה נשמעו בקהל מלמולים קצרי רוח בנוגע לתרומה שעשוי איש חינוך לתרום לקהל העסקי, המתוחכם היושב באולם , עד….עד  שהוא התחיל לדבר.

בהרצאתו המרתקת סקר פרופסור מיטרה את מערכת החינוך במאות ה19 וה20 והתייחס לשינויים המהותיים שהתרחשו בעולם בפרק זמן זה . בקצרה ניתן לומר כי בראשית תולדות החינוך, כפי שאנו מכירים אותו היום, הייתה המהפכה התעשייתית. המערכת  נועדה להכין ילדים ונוער להיות מבוגרים יעילים בשוק העבודה, אל מול שלושה עיסוקים מרכזיים שנדרשו: 1. חיילים, 2. פקידים ו3. פועלים.

המכנה המשותף לשלוש האוכלוסיות הללו היה הצורך לציית לפקודות, לא לשאול שאלות ולא לחשוב ״מחוץ לקופסה״. כך נבנו בתי הספר וכך הכשירו ילדים ונוער. אז- ומאז- במשך מאות שנים. במאמר מוסגר, אליבא דה מיטרה, רוב בתי הספר שלנו, היום, ברוב מדינות העולם, הנאור והמתפתח, עדיין בנויים, במידה רבה, על מודל בתי הספר הראשונים באירופה , מראשיתה של המהפכה התעשייתית.

אין לנו מה להלין על החלוצים, הם בנו עבורנו את התשתית, אולם ב200 השנים האחרונות הצרכים שלנו השתנו לחלוטין. אנשי ״דור המדבר״ (אנחנו) –שגדלו בבתי הספר הישנים ונדרשים לתפקד בתוך ״מגרש המשחקים״ של העולם החדש, מוצאים עצמם במלכוד טראגי המשפיע על אנשים, ארגונים ומדינות.

בהווה הצרכים השתנו לחלוטין. ארגונים כבר אינם מחפשים צייתנות ומשמעת. הם אינם מעוניינים לגייס ידיים עובדות לעבודה על פס ייצור. את העבודות הללו יחליפו, בעתיד הלא רחוק, הרובוטים. כיום ארגונים מחפשים "טאלנט". הון אנושי שיחשוב בצורה יצירתית, שייזום, שיתקשר הרבה, שיהיה מסוגל להשתנות במהירות, ללמוד באופן עצמאי , לעבוד בצוות ולשים את האגו בצד.

כפועל יוצא משינוי ראדיקלי בביקוש, על ההיצע להשתנות . מערכת החינוך המסורתית, מהגיל הרך ועד לתום הליך ההכשרה האקדמי, חייבת להשתנות מן היסוד. וזה קשה. מאד קשה!

 On the Edge of Chaos

בספרות הניהולית העכשווית משתמשים במילה הפרעה, או שיבוש (כתרגום למילה האנגלית: ). Disruption

המינוח בא לתאר מערבולת שינויים שסוחפת את כל המין האנושי מן הקצה אל הקצה- ומשנה סדרי עולם. מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ומה שיהיה מאד קשה לחזות. אין לנו את הכלים.

 כולנו נסחפים בתוך כאוס הנוצר ממערבולת של שינוי בתוך שינוי, בתוך שינוי. עולם העבודה מתמודד עם טכנולוגיה מואצת, גלובליזציה, לראשונה בתולדות המין האנושי 5 דורות מועסקים , כתף אל כתף, באותו ארגון. קיימת שונות גדולה בין תת קבוצות תרבותיות אשר משתפות פעולה ביניהן , הרגלי צרכנים משתנים, מוטיבציות של עובדים משתנות ואפילו מושג התחרות כשוק קפיטליסטי כבר נראה אחרת.

ארגונים גדולים וחזקים פושטים את הרגל וחברות שהיו קטנות ומשונות משתלטות על העולם. הילדים שנולדו לעידן האינטרנט אינם דומים לאילו שנולדו לפניו והעובדים שהם יהיו, בעוד 10-20 שנים מהיום נזקקים לתחומי דעת, מיומנויות וכלים שונים לחלוטין אף הם.

השינוי משתנה

בתורת הפיזיקה ממנה לקוח המינוח "כאוס" מדברים על מבנים סדורים ותבניות מדהימות המתגלות בתוך מה שנראה למתבונן מהצד כאי סדר מוחלט. בארגונים מדברים על הצורך לאפשר מספיק כאוס על מנת ליצור ומספיק סדר על מנת לנהל. סף הכאוס הינו מינוח המתאר את המקום בו כולנו שואפים להיות. חי מספיק על מנת לאפשר תנועה שאיננה מובנית -כזו המתאימה לעולם בהפרעה בו עדין אין חוקים (או שיש ואנו לא מספיק מודעים להם), וסדר מספק על מנת להיות בקשר עם העולם הישן, המוכר והבטוח והרמוניה נדרשת בין חלקי הארגון השונים.

אנחנו באזור הדמדומים, בין החדש לישן. עדין לא עזבנו את הישן ואנחנו בהחלט עדיין לא בעולם החדש. הגשר הוא הילדים.

"תנו לילדים מחשב" , אמר פרופסור מיטרה באותה הרצאה. "תנו להם את אמצעי הלמידה החדשניים. הם כבר יסתדרו לבד". הלומד הופך מ"נוסע" ל"אוחז בהגה". הלמידה היום אמורה להיות מבוססת על חקירה ולמידה עצמית, חיזוקים חיוביים ובקבוצות – תוך דיאלוג ועזרה הדדית. לא מידי סמכות.

המבוגרים בכיתה (מורה, מנהל ביה"ס) סיימו את תפקידם המכוון. הם אמורים לייצר סביבה בטוחה, להתעניין בילדים ולחזק אותם, והכי חשוב: לא להתערב ולא להפריע. להותיר את מרווח השקט שבין הכאוס לסדר ולתת לדור העתיד להמציא את עצמו.

הקשר בין חינוך לסביבת עבודה

כפועל יוצא מכל הנאמר לעיל אין המדובר כאן בהתפתחות לינארית, לוגית, כזו שהשתמשנו בה כולנו בתבונה רבה במאה ה20. כאן נדרשת קפיצה קוואנטית. כמעט נס.

אולם כמו שגורס הפתגם העממי: "כל האופנות בארה"ב מגיעות באיחור אופנתי של כחמש שנים לישראל", כך גם גורסת האמרה העממית שאל תחומי הליבה של המגזר הציבורי מגיעות האופנות הניהוליות מהשוק הפרטי כחמש שנים אחרי.

עכשיו הוא הזמן הזה. בשוק העבודה קמו בראשית המאה ה21 לא מעט מנהיגים עסקיים מיתולוגיים , חלקם שנויים במחלוקת. קיימת ביקורת קשה על אופיים של חלק (מארק צוקרברג) , או על שיטות הניהול שלהם (סטיב ג'ובס) , קיימת מחלוקת בנוגע לרמת מוסר שלהם (ג'ף בזוס) , אבל המכנה המשותף לכולם היה – ועודנו: קריאת תגר על הקיים. תעוזה. אומץ להילחם על האמת שלהם והבנה עמוקה של קהל היעד שלהם.  ויש כמובן לא מעט מנהיגים עסקיים אשר היום חורטים על דגלם גם ערכים, מוסר וצדק, כדוגמת: ביל גייטס, סאטיה נאדלה או וורן באפט. הם מובילים את הארגונים שלהם על הקו הדק בין כאוס לסדר, מעיזים לשחוט פרות קדושות, מודים בטעות כאשר הם עושים אותה. הם מחפשים את האיזון הדק בין העבר לעתיד, בין האיש לטכנולוגיה, בין הרווח לערך ודרכם נשלח המסר למנהיגים בחינוך. חברים- הזמן נגמר.

מנהיגי החינוך של היום נדרשים להמציא את העתיד. עליהם לקרא תגר על המערכות המיושנות ולהכיר בעובדה שגם הילדים השתנו וגם העתיד הוא לא מה שהיה פעם.

לא ניתן להמשיך לשנן תחומי דעת. הידע משתנה במהירות. לא ניתן להמשיך ללמד קבוצות גדולות. זה לא אפקטיבי. לא ניתן להשליט משמעת. הירארכיה כבר איננה "נספרת" אפילו בצבא. צייתנות איננה פרמטר ליצירת הצלחה ושינון לצורך עמידה במיצ"בים כבר מבוקר אפילו ע"י ארגוני המורים.

אז מה כן?

5 טיפים למנהיגים בחינוך,
לפתחו של העשור השלישי במאה ה 21

1

קריאת מציאות
ראשית יש להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. העולם בהפרעה. שום תחום איננו בלתי תלוי במערבולת של הכול ושל כולם. כיוונים ומגמות בעולם המנהיגות והניהול, בעולם הכלכלה ופיתוח העסקים. כולם מושפעים מכולם, כולם לומדים מכולם והכול מעורבב. על כול מי שעוסק בהובלת אחרים להבין כי המציאות השתנתה והמפות שיש לנו לצרכי ניווט כבר אינן תקפות. על מנת ללכת את הדרך, כול דרך, ולהוביל אחרינו אנשים , עלינו ללמוד להשתנות "תוך כדי תנועה", להשתמש הרבה באינטואיציה ולעשות טעויות. החוכמה היא לא להימנע מהן אלא ליפול מהר, ליפול בזול, להיעמד מחדש על הרגליים ולהמציא את עצמינו ואת התכניות שלנו מחדש, אל מול התוואי הקיים (ולא אל מול מה שזכרנו, או מה שהיינו רוצים שיהיה)

2

תעוזה, קריאת תגר על הקיים
כאשר המפות אינן מועילות עוד ועל כולנו לגשר בין עבר שאיננו רלוונטי, לעתיד שאיננו ברור, יש צורך בקבלת החלטות אמיצות. כאילו שמתקבלות מהבטן, כאילו ששמרנים מתנגדים להן, כאילו שלעיתים קוראות תגר על המערכת אליה אנו שייכים וכאילו שאינן מערכתיות/בשלות עד הסוף/חפות מטעויות. כול שינוי שהובל ע"י מנהיג אי פעם נתקל בהתנגדויות, כול החלטה שאינה אפויה עד תומה ומבוססת עובדות ומספרים תובעת אומץ. מנהלים בעידן של כאוס נמדדים על סקרנות, שימוש במידע מתחומים שנראים לא רלוונטיים, נכונות ליטול סיכונים ולעשות דברים שלא נעשו בעבר ומספיק ביטחון עצמי ליפול. למנהל בי"ס , או כל מוסד חינוכי אחר יש מנדט להכנסת שינויים ויש צורך בתיווכם אל מול ה"סיסטם". להיות מנהיג אין משמעותו (רק) להיות אהוב ומוערך. משמעותו ליטול סיכונים מחושבים מול הארגון שהוא מוביל ולתווך בין הארגון לסביבה תוך הגנה על התהליך והמעורבים בו.

3

ניהול שותפויות
העולם כיום כל- כך מורכב שאין אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה , שמסוגל לנווט ארגון לבד. אמר חכם הודי: "האגו הוא נכס מצוין , בתנאי שהוא מבין שהוא משרת". בשותפויות תמיד (בעיקר למנהיגים חכמים….) האגו קופץ ("אני אנווט, אני אמנה"….) אבל כיום מוכח מחקרית כי צוותים הם תנאי הכרחי בהובלת ארגון. העבודה עם קבוצה, מגוונת ככל הניתן, כבוד, שיח בונה והפרייה הדדית, מביאה להפחתת שגיאות, בניית תכניות עבודה טובות יותר וניהול שינוי. במגזר העסקי מדברים על שיתופי פעולה בין מתחרים , צוותים מעורבים לפיתוח בין מפתחים ומשתמשים, צוותים רב דוריים ורב תרבותיים. באנלוגיה חינוכית מדברים על כלל שותפי התפקיד במוסד החינוכי: הלומדים (כן,,,כן,,,,ילדים. הם עשויים להוות מקור יוצא מן הכלל לרעיונות ודעות נקיים וחדשניים), צוות המוסד, הורי הלומדים, המערכת אליה שייך המוסד והקהילה/סביבה. כל מערך אקולוגי מפותח הוא מורכב, אולם כל מרכיב בו חשוב ומשפיע

4

מה שרואים ומה שעושים (דוגמא אישית)
בעולם בכלל, ובמדינת ישראל, בפרט, קיימת עייפות מנטלית מפוליטיקאים ואנשי עסקים המדברים גבוהה גבוהה על ערכים, אידאלים ועקרונות ובפועל מתנהגים בצורה הפוכה. מנהיגות יושבת על נכונות מונהגים ללכת אחר המנהיג שלהם, גם כשקשה וגם כשרע ("לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה") . ככל שעובר זמן רב יותר וגדל הסיאוב בקהילות שלנו, כך ליבם של אנשים, בכל הגילאים ומכול הסוגים והמינים, נוטה ללכת אחר מי שפיו ומעשיו שווים. הטפה בנוגע לפתיחות , לעזרה לזולת, לחדשנות, ולסקרנות או לעבודת צוות, אשר אינה מגובה בהתנהגות תואמת, גם כשזה לא נוח, לא תפסה אף פעם- אבל היום תופסת עוד פחות מתמיד. רוצה להעביר שינוי? "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" (גאנדי)

5

גשר צר מאד"
ב2017 התפרסם במגזין של הרוורד מאמר המסביר מדוע על מנהלים לקרא ספרות בדיונית ולא ספרי ניהול. העולם, כך גורסים החוקרים המלומדים, מתקרב בצעדי ענק לכל מה שאנו קוראים בספרי מדע בדיוני ולכל סרטי גיבורי העל בגלקסיה. מניסיוננו האישי המאמר נכון לחלוטין. ז'ול ורן חזה התפתחויות טכנולוגיות מדהימות, אסימוב דיבר על יחסי אדם מכונה, אורסון סקוט קארד – על גיוון והכלה, וסקלזי על השתלת איברים וחיבורי מוח במקום טלפונים . המכוניות האוטונומיות והבוטים הם רק קצה הקרחון. כולנו תיכף שם.

ולסיכום- לפני מספר חודשים הלך לעולמו פרופסור אריאל דרווסי, חוקר מוביל בעל שם עולמי בתחום הגנטיקה, יזם ואיש עסקים. הוא חקר תיאוריה שנקראת "תיאוריית הבוס". בפשטות, כגנטיקאי אומר דרווסי:" העתיד כבר כאן- מבחינה טכנולוגית. מבחינה אנושית אנחנו עדיין בנויים יותר כמו אנשי המערות וציידי הממותות. האינסטינקטים שלנו פרימיטיביים, התת מודע חזק הרבה מהמודע והשכל שלנו ממש, אבל ממש לא מותאם למאה ה21. קיימים בכל הארגונים אנשים שתפקידם להבין את זה, להכיל את זה ולתווך את הפער העצום בין היותנו בני תמותה, בעלי אינסטינקטים הישרדותיים, לעולם בו עלינו לגעת בכוכבים.

להיות מנהיג בחינוך פירושו לחמול על עצמנו ועל אילו שעל התפתחותם אנו מופקדים ובו בזמן להעניק להם ידע, מיומנויות וכלים לגעת בכוכבים, עם הרבה אהבה.