הטכנולוגיה בשימוש הפדגוגיה, או לשכוח מהשעון, לשכוח מהטלפון

הרגל הוא לנו בחיינו שהטכנולוגיה רצה בעוד כל יתר תחומי הדעת נשרכים מאחור. ביכולתה של טכנולוגיה פורצת דרך לפתור בעיות שונות, אך היא גם טומנת בחובה את זרעי המשבר והפורענות בתחומים הכרוכים עמה בקשר בל ינתק. מקומו של החינוך לא נפקד מתבנית הקונפליקט הבסיסית הזו. ומערכת שעוצבה בימים עברו מאוכלסת כיום במורים ותלמידים מזן אחר.

נהוג להזכיר רבות כיום את העובדה שתלמידים כיום חשופים לשטף מידע מסוגים שונים, וכי הם מנווטים את דרכם בטבעיות בג'ונגל הטכנולוגי מעצם היותם דור שנולד למציאות זו ולא נדרש להסתגל אליה באופן שבו נדרשו הוריו ומוריו. על יסוד הנחה זו מקובל לראות במורים כמי שמצויים בנחיתות מה ביחס לתלמידים, וזאת מכמה טעמים: ראשית, נשחקה הא-סימטריה בין המורה לתלמיד: עליונות הידע והסמכות הנלווית אליו – שהרי ידע הוא כוח – שסימלו יותר מכל את מעמדו של המורה מאוימים על ידי זמינותו השווה לכאורה, לתלמיד ולמורה כאחד.

שנית, אחד מתוצרי הלוואי הבולטים ביותר של המהפכה הטכנולוגית בגלגוליה העדכניים ביותר הוא הדגש הרב על ממשק נוח ועל דרכים יצירתיות ומושכות למסירת הידע. קשה מאד להתחרות עם שיעור פרונטלי משמים כאשר אפשר לקבל את השורות התחתונות של אותו שיעור בסרטון וידאו עשיר באנימציה, באפליקציה או במאמר קצר, כתוב היטב ומשובץ באיורים מאירי עיניים הזמין לקריאה בטלפון חכם, בכל זמן ובכל מקום.

אלא שישנה דרך אחרת לראות בעיות אלו. ביטול הא-סימטריה פועל לשני הכיוונים, והוא למעשה עשוי ליצור תנאים הולמים להעלאת קרנם של מורים בעיני תלמידיהם מחדש. הנחיתות, כפי שאטען, קיימת באכסניה יותר מאשר במורים עצמם. העובדה שהמורים הם חלק ממוסד שלא שינה פניו באופן מהותי מזה שנים רבות מקשה עליהם להביא לידי ביטוי את הכלים הטכנולוגיים הזמינים גם להם.

הבשלתה של הטכנולוגיה והדגש העצום שניתן בשנים האחרונות על קלות הממשק והפחתת חסמי האימוץ שינתה את המצב שהיה קיים עד לפני עשור. כלכלת האינטרנט והמידע פונה באופן מוצלח ביותר כיום גם לאנשים בוגרים שעד לפני עשור או שניים היו קהל יעד – נואש למדי – של קורסים לאוריינות בסיסית לאינטרנט ולעולם המחשב. קורסים בהם לימדו, קשה להאמין, כיצד לגלוש בדפדפן, כיצד לעשות שימוש במנוע חיפוש וכיצד לעשות שימוש בחבילת אופיס. אי אז, היו אלו תוכנות מסורבלות למדי, עם ממשק ידידותי הרבה פחות מזה המוכר לנו, ובעיקר – הן היו בגדר חידוש עצום לאנשים שגדלו כילדים בעולם לא מרושת. זה אינו המצב כיום. קל כל כך לחפש – ולמצוא – מידע באינטרנט באמצעות גוגל החל מ-1998; קל כל כך להשתמש בפייסבוק מאז נפתחה לקהל הרחב ב-2005 וקל כל כך לעשות שימוש בטלפון חכם עם מסך מגע כבר כמעט עשור.

לב המשבר – וההזדמנות

"יישור המגרש" הטכנולוגי בין תלמידים ומורים קורה כמעט מאליו. אחראיות לו אלפי חברות החברות בכלכלה משגשגת הבנויה על הרחבה מתמדת של בסיס המשתמשים תוך מתן ערך מוסף גדול בעלות השואפת לאפס תוך יישום מודלים עסקיים חדשניים המבטיחים רווחים גם בעולם שבו "הכל חינם" לכאורה. כמסקנת ביניים מניתוח קצר זה ניתן לומר שלא הפער הטכנולוגי בין מורים ותלמידים הוא ליבת המשבר וההזדמנות כאן. ליבת המשבר נעוצה אולי בעובדה שבעוד שהתלמידים חופשיים לעשות בטכנולוגיה שימוש ללא מגבלות משמעותיות (ולעתים קרובות גם ללא פיקוח כלשהו) לטוב ולרע, ובמסגרת זו הם גם נוהגים לשאוב מידע בחופשיות מהרשת ולשתף אותו ביניהם, הרי שהמורים פועלים במערכת מאובנת ושמרנית בתרבותה, שאינה ממהרת לאמץ את דפוסי ההתנהלות הללו. שיתוף החומרים אינו טבעי ויצירת הידע עדיין מתרחשת באופן היררכי שאינו ממצה – ולעתים אף מדכא – את צמיחת הידע מלמטה ואת שיתופו ברבים. יותר משהקושי הוא טכנולוגי, הקושי הוא תרבותי, ארגוני ומבני. טבעו של קושי זה הוא האחראי לחסמים העומדים בפני אימוץ מיטבי של כלים טכנולוגיים בתוך מסגרת מושגית ופונקציונלית.

כבולים בסד השמרנות, המבנה וההיררכיה ונאמנים למסורת רבת שנים שבה יצירת הידע – מערכי השיעור, התרגולים ושאר הכלים הפדגוגיים – נעשית במעגלים מצומצמים, נאלצים המורים להתמודד עם תלמידים קצרי קשב שהתרגלו לקבל הכל בצורה קלה, מאירת עיניים, נגישה ומזמינה – בכל מקום אולי למעט בית הספר. הרי שהם מגיעים להתמודדות הזו מעמדת נחיתות שאינה מחויבת המציאות.

ההזדמנות

אם מקובלת הנחת העבודה שהשימוש בכלים טכנולוגיים שגור בפיהם של המורים הרי שנשאלת השאלה – היכן נדרש השינוי, ומה יגרום לתהליך להצליח? טכנולוגיה לבדה אינה מחוללת שינוי בפועל, אלא כשהיא משולבת עם גורמים נוספים. פייסבוק לא הייתה בגדר חידוש טכנולוגי כשפרצה; זאת להבדיל מגוגל למשל, שהראתה ביצועים שהיו מעולים על פני כל מנוע חיפוש אחר. היו רשתות חברתיות לפני הופעת פייסבוק. היא הצליחה בזכות עיתוי מדויק ובזכות בחירה חכמה של קהל יעד ראשון (סטודנטים בקולג'ים) שסייע לה בצמיחה מהירה ובמשיכת עניין תקשורתי החל מהשלבים הראשונים. לטעמי, ההזדמנות כעת נובעת מהעובדה שטכנולוגיה בשלה נוצקת לדפוסי פעולה וארגון, ולתנועה תרבותית של ממש שנטל ההוכחה בברכה שהיא נושאת עמה, עמד במבחנים רבים. במלים אחרות – כשם שבשלה הטכנולוגיה, כך ניתן לומר שבשלה השעה לשינוי שבאחריתו יעמוד המורה על קומה מובחנת ומוגבהת, שבה הוא עושה שימוש תדיר בתשתית טכנולוגית על דרך השיתוף, בכדי להביא לתלמידיו את המיטב והעדכני באופן מאיר העיניים ביותר. כדי להבהיר זאת אביא דוגמא מעולם העסקים והקוד הפתוח.

במשך שנים שלטו בעולם התכנות מודלים עסקיים שהתבססו על פיתוחי תוכנה סגורים שהניבו יישומים הנמכרים בכסף רב תמורת רישיונות שימוש מוגבלים. חברה מסוימת פיתחה תוכנה בקוד סגור ומוגן – כזה שאינו מאפשר העתקה או פיתוח על בסיסו והגנה עליו באמצעות פטנטים, סודות מסחריים ועוד. סביב המבנה הזה נוצרה כלכלה שבמיטבה הצליחה להפוך את הלקוחות לקהל שבוי שהיה אנוס לרכוש עוד ועוד רישיונות ושדרוגי תוכנה בכסף מלא. המייצגת המוצלחת ביותר אולי של המודל הזה הייתה מיקרוסופט שהפכה לענק תוכנה גלובלי בזכות שליטתה בשוק תוכנות ההפעלה והתוכנות המשרדיות.

היה זה מודל עסקי מצוין לעולם שקדם לכלכלת האינטרנט. התוכנות היו מקומיות, נמכרו בדיסקים והותקנו על המחשב. לא הייתה דרך יעילה אחרת. אלא שכלכלת האינטרנט שינתה מודל זה מן היסוד. זה אולי נראה לנו בראיה לאחור כברור מאליו, אך לא כך היו פני הדברים. למעשה, מיקרוסופט הייתה איטית בזיהוי השינויים ברוח הזמן ושילמה על כך מחירים כלכליים כבדים. מה שברור היום התברר שלב אחרי שלב במשך שנים מבעד לערפל של אי ודאות, ניסיונות כושלים וספקנות. כניסתו של האינטרנט המסחרי לשימוש בשנת 1995 הניחה את היסוד הפשוט לרישות כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. אלא שהוא היה מוגבל באופנים רבים. רוחב הפס היה מוגבל ביותר, דבר שהקשה מאד על העברת קבצים – אפילו היו בנפח צנוע – על גבי הרשת, התשתית הייתה יקרה מאד, ונחותה בביצועיה עשרות מונים בהשוואה לימינו. השימוש באינטרנט עלה כסף בהתאם לזמן השימוש. עם גידולו של האינטרנט פחתה יעילותם של מנועי החיפוש הראשונים, השימוש המועט בכוחה של הרשת לצורך ביסוס קשרים בין אנשים באופן המוכר לנו היום – דיונים, חוות דעת, דירוגים ועריכת ערכים באופן משותף – הקשה על יצירת תוכן איכותי. בשנות ה-90 היה תקף כלל האצבע שחלק ניכר מהידע המוצג באינטרנט אינו בעל רמת מהימנות שניתן להסתמך עליה כמקורות לצרכים אקדמיים למשל. חרף הפוטנציאל בכלי, הבכורה עדיין ניתנה לאנציקלופדיות הקנוניות.

דור חדש ונקי מדעות קדומות של יזמים החל ליצור את האינטרנט המודרני – אמזון הראתה שאפשר לרכוש ספרים ומוצרים שונים באופן מקוון ולקבלם ברמת דיוק ומהימנות גבוהות מבלי לצאת מהבית, גוגל אפשרה לנו למצוא בקלות חסרת תקדים מידע בהתאם לשאילתת חיפוש פשוטה, ובהמשך החלה סורקת ומפרסמת ספרים ופרסומים אקדמיים לשימוש בתפוצה רחבה, פרסומי דפוס החלו עוברים לפורמט דיגיטלי, רוחב הפס גדל ואפשר לנו לצרוך מדיה עשירה בתמונות, ובאנימציה, אפל יצרה מחשב שיועד בעיקר לשימוש באמצעות האינטרנט וסיפקה אותו ללא כונן למדיה נתיקה כבר ב-1998. מהפכת המדיה החברתית שהובילו פייסבוק, טוויטר, לינקדאין, יוטיוב ואחרות אפשרו לכל אחד ליצור ולשתף בתוכן, בחוות דעת על מוצר, ויקיפדיה אפשרה לכל אחד לכתוב ערך על נושא בו הוא מבין – ולאחרים להגיב ולערוך אותו ובכך לשפר ולשכלל את התוכן באופן מתמיד.  

בתוך הסבך השוקק הזה הפתחה לה תנועת הקוד הפתוח. קוד פתוח הנו קוד המשמש לתכנות תחת רישיון המאפשר הפצה, העתקה ושימוש לצרכים שונים – לרבות מסחריים או לצורך פיתוח תוכנה נוסף – כל זאת ללא תמורה. המהפכה הזו עמדה בסתירה למודל המסורתי לפיו מכירת תוכנה בקוד סגור ובתמורה נאותה מבטיחה מוצר איכותי ללקוח ורווחים נאים לחברה המוכרת. צריך היה אז הרבה מעוף וראיית הנולד כדי להבין את הפוטנציאל העסקי ואת הברכה העצומה הגלומה לאנושות בתנועה הזו. מיזמים רבים התבססו על הקוד הפתוח – פלטפורמות לפיתוח אתרים ובלוגים – וורדפרס, ג'ומלה, דרופל – נכתבו בקוד פתוח והוצעו להורדה, לשימוש ולהפצה באופן חינמי. פייסבוק פותחה, בחלקה, בשפת התכנות PHP (שרישיון השימוש שלה מתיר הפצה ושינוי מעצם היותו רישיון קוד פתוח), והציעה את שירותיה חינם לכל דורש תוך במודל עסקי העושה שימוש בבסיס המשתמשים הגדול שלה למכירת שטחי פרסום. בד בבד, פותחו מודלים עסקיים חדשניים, שהסיטו את מוקד הרווחיות ממכירת התוכנה באופן שהיה מוכר בעולם הקוד הסגור למכירת שירותים, תחזוקה ותמיכה למוצרי תוכנה שנכתבו בקוד פתוח, תחת רישיון שימוש חופשי, או הניבו לבעלי הפלטפורמות רווחים כתוצאה ממכירת שטחי פרסום. פלטפורמות שהצליחו לרכוש בסיסי משתמשים נרחבים, בנו סביבן קהילות של משתמשים, עסקים מפתחים ובעלי מקצועות נוספים המשפרים ללא הרף את הפלטפורמות,  פעילים ברשתות שונות של תמיכה הדדית, עוסקים בהפצה ובהפריית ידע הדדית, במענה מהיר לשאלות הנשאלות על ידי אחרים. מעניין לציין שלמרות שיתוף הידע והפלת המחיצות, לא נפקד מקומם של סופר-סטארים בתחום – אנשים ששמם הולך לפניהם כמומחים בתחום מסוים בו הם מתמחים ומתבלטים. הם חולקים את הידע שלהם באופן חינמי או בתשלום במגוון צורות ואופנים.

כאמור, הטכנולוגיה הקדימה בהתפתחותה את ההתפתחות העסקית והארגונית. נדרש זמן ונטל הוכחה והרבה ניסוי וטעיה עד שהקוד הפתוח – ומודלים פתוחים נוספים (כמו פתיחת חנות האפליקציות של אייפון, שעמדה בסתירה לתפיסת עולמו הבסיסית של סטיב ג'ובס וממילא זכתה בראשית להתנגדות נחרצת מצדו) – צלחו את מחלות הילדות והפכו למה שהם כיום.

נשוב רגע מן הנמשל אל המשל וננסה להשוות באמצעות טבלה את העולמות הללו

התרגום לשפת המעשה

בתום התהליך (קצת אוקסימורון שכן אין לתהליך הזה סוף, אבל לצורך המסמך) יפעל המורה כחלק מרשת שבה מתחוללים תהליכי חדשנות, יצירת ידע, שיתוף והצפת התכנים הטובים יותר תוך ביקורת וסינון מתמידים בבחינת "קול המון כקול שדי", במסגרת בית ספרית המותאמת לפעילות זו. יזמות וחדשנות חינוכית יתאפשרו במגוון אמצעים תוך נאמנות לסטנדרטים פדגוגיים, לסטנדרט של איכות ודיוק. בתי ספר יוכלו לנהל תהליכי למידה והתמחות בית ספרית, לחלוק את ניסיונם ואת תוצרי החדשנות החינוכית עם בתי ספר אחרים ברשת.

מורים יוכלו להביא לידי ביטוי תחומי מצוינות ועניין ולהפוך למוקדי ידע, לשתף פעולה בתחומים אלו עם יזמים בתחום החינוך, עם מורים ובתי ספר אחרים. בה בעת, הם יוכלו להיתרם ממיטב המורים במקומות אחרים בלא תלות גיאוגרפית.

הביזור ביצירת התכנים ייצור שאלות רבות בתחום בקרת האיכות והפיקוח החינוכי – בעיקר כל עוד מדובר במערכות ממלכתיות ולא מו״פרטות. אין ספק שהתפתחות מסוג זה תיצור סט חדש של בעיות. אם כיום אנו מדברים על פיגור מאחור במיצוי האפשרויות הגלומות ובסטגנציה ביחס למקום שבו עומדים התלמידים ולכלים בהם הם עושים שימוש תדיר, הרי שבעתיד יעלו לדיון שאלות מהותיות אחרות.

יחד עם זאת, אין ספק שבניהול נכון, יש בתהליך זה משום הזדמנות פז לביצור מעמדו של המורה כמעין המתגבר של ידע וחדשנות למען תלמידיו ולמען עמיתיו, דבר שקל לתרגם לתחושת משמעות, שליחות וכן לתגמולים ותמריצים אם יש בכך חפץ.

לשכוח מהשעון, לשכוח מהטלפון

יישום תהליך זה טומן בחובו אתגרים רבים, לעת עתה נמנה את העיקרים שבהם. ראשית, חשוב תמיד לשמור קשר עין עם המטרה ולא לבלבל בינה ובין האמצעים. הטכנולוגיה כאן אינה אלא כלי, עבד בידי הפדגוגיה והתהליך החינוכי שתכליתו הקניית ידע וכלים לתלמידים. שנית, כמו כל שינוי, גם כאן יש לנהל את תהליך ההטמעה והשינוי באופן שלא יגרור תגובות נגד מצד המורים ומצד גורמים נוספים, אחרי הכל, מדובר במערכת שמרנית וככל המערכות – טמונים בה זרעי ההתנגדות לכל שינוי באשר הוא שינוי. לבסוף, נחוצה גם מידה של שמרנות וזהירות – אין בכל האמור לעיל בכדי לשנות את מהותה של הלמידה וכדי להמחיש זאת נביא – שוב – דוגמא מעולם תוכן אחר, מניסיוני האישי.

טרם עידן ה- GPS הוקדש זמן רב ללימוד מיומנות הניווט ביחידות השדה של צה"ל. בהגיע ה- GPS הראשונים לצבא בשנת 1996, הם נדמו לנו כמכשירי פלא של ממש מעצם יכולתם להצביע על מיקום מדויק בכל רגע נתון. אלא שהמציאות טפחה על פנינו די מהר, ולאחר התנסות בתרגילים ובפעילות מבצעית הבנו שהמכשיר הזה אינו יכול להוות תחליף ראוי להבנת השטח, ולמיומנות הניווט. מאז הלכו מכשירי ה-GPS והשתכללו, נוסף ממשק גראפי ומחירם הלך וירד. מחקרים מוכיחים שהסתמכות יומיומית על תוכנות ניווט מנוונת את האזור במוח האחראי על ההתמצאות, מה שנוכח דור המפקדים שסמך על ה- GPS יתר על המידה נוכח לדעת כיום כל מי שהורגל להפעיל את תוכנת ה- Waze מהבית לעבודה כמעשה שגרה. הנמשל ברור – ארגז הכלים הזמין כל כך כיום מכיל כמויות עצומות של ידע ומידע. כל אלו לא יוכלו להחליף שיעור טוב של מורה שגורם לך לשכוח מה השעה, ואגב כך, לשכוח שיש לך טלפון חכם.

הכותב הוא מנכ"ל פלאנוויז, חברה העוסקת בתחום הדיגיטל, ומייעץ לחברות וארגונים בתחום השינוי הדיגיטלי בארגונים