פערי אי השוויון הכלכלי מתרחבים והולכים עקב ערעור אמון עסקים וצרכנים, הנגזר מאי-וודאות בתחומי סחר ומדיניות, גידול בצריכת משקי הבית ללא התחשבות בהכנסה הריאלית, שימוש מוגזם במשאבים והאיטיות של תהליך ההתאוששות מהמשבר הכלכלי העולמי (ב-2008), שקדמו לו שני עשורים בהם העמיק מאוד אי השוויון. בעשור האחרון גדל התוצר הריאלי לנפש והאבטלה ירדה ביחס לארבעת העשורים האחרונים, אך מאחר והשכר הריאלי גדל פחות ממה שהיה לפני המשבר, קשה מאוד לצמצם את אי השוויון ותחזית הצמיחה אינן מבשרות שינוי משמעותי, להיפך, אנו כיום נמצאים בעיצומו של משבר נוסף, בשל מגפת הקורונה. זאת ועוד, ברוב הכלכלות המתקדמות קצב העלייה של ההכנסה הפנויה הריאלית הצטמצם, שעה שהצריכה של משקי הבית ממשיכה לעלות, לעיתים אל מעבר ליכולתם הריאלית[1]. הדבר תורם לגידול מהיר של החוב במגזר הפרטי, ומעמיק פערים כלכליים ואי שוויון, אשר בתורם באים לידי ביטוי בצמצום נגישות להשכלה, חינוך והכנסה ראויים. כפועל יוצא נפגעת יכולת הצמיחה של הפרט והמדינה, מוטל נטל נוסף על הממשל, על הרשויות ועל האוכלוסייה החזקה, ונפגעים תקציבי מערכות החינוך עקב הצורך להקצות משאבים לקידום חלשים ולהתמודדות עם המגיפה במקום לפיתוח הזדמנויות. המענה למצב זה מתבסס על השקעה בחינוך, הכשרה ולמידה לכל אורך החיים.
[1] Trade uncertainty dragging down global growth #Economic Outlook https://www.oecd.org/economy/economic-outlook/
